המוסריזם נולד בתקופה שבה המרקסיזם היה בעיצומו. אידיאלים מרקסיסטיים היו נוכחים מאוד במדינות אמריקה הלטינית ובמקסיקו בפרט, שחוותה את המהפכה שלה ב-1910.
כך התחיל תהליך שבו רצו לקרב את האמנות לאנשים, לחזור לאמנות ילידית, אצטקית ומאיה, תוך השארת בצד את האקדמיות האירופית שהייתה זו ששררה עד אותו רגע.
בשנת 1922 נוסד איגוד הציירים, הפסלים והעובדים האינטלקטואלים, שממנו נתמכה חשיבותה של הקהילה בניגוד לאינדיבידואליות שהתרחשה באמריקה הקדם-קולומביאנית, בטענה לשינוי הבסיסים של הכלכלה המקסיקנית, במיוחד בכל הנוגע לבעלות על קרקע, כפי שדגלה במהפכה של 1910.
לאחר תהליך שבו הממשלה תמכה יותר ויותר בזהות הלאומית, ז'וזה ואסקונצ'לוס, מזכיר ההוראה הציבורי, ויתר על מרחבים ציבוריים כדי שהאמנים דייגו ריברה, חוסה קלמנטה אורוסקו ודיוויד סיקוורוס, בין היתר, הם יוכלו ליצור ציורי קיר ש כל האנשים יכלו להרהר, תוך השפעה רבה על מעמדות הפועלים שלא הייתה להם אפשרות לגשת לתרבות. כך, בשנת 1922, החל מסע הקירור המקסיקני, שעיטר את משרד החינוך ואת בית הספר הלאומי למכינה.
לציורי קיר הייתה מסורת נהדרת באמריקה הפרה-קולומביאנית, בואו נזכור אתציורי קיר מ-Teotihuacan אז זה לא מפתיע שהם השתמשו בסוג זה של אמנות כשניסו להתחדש של אמנות ילידית. זה היה על הדרכה לאנשים דרך ציורי הקיר כפי שקרה בעבר.
דייגו ריברה (1886-1957), חקר את ציירי הקיר הרנסנס באיטליה, במיוחד ג'וטו, שהשפיעו עליו בשימוש בצבעי ספוט ובסגנון הנרטיבי שלו. ריברה הציע צורות ונפחים באמצעות יישום משחקי ניגוד בין אור לצל. כמו עמיתיו, הוא ניסה ללכוד את המהות המקסיקנית בעבודתו.
José Clemente Orozco (1883-1949), היה מחויב מאוד למהפכה המקסיקנית. אורוזקו יכול להיות קשור לתנועה האקספרסיוניסטית, בכך שהוא לא התעניין כל כך בצבע או בצורה אלא בלכידת הסבל והדיכוי של האנשים.
José David Alfaro Siqueiros (1896-1974), היה מאוד מחויב פוליטית, עד כדי כך שהוא נכלא שבע פעמים. מספר תנועות מתחילת המאה השפיעו על יצירתו, האקספרסיוניזם, כמו במקרה של אורוזקו, אך גם הפוטוריזם והסוריאליזם. יצירותיו בלטו בשימוש האינטנסיבי בצבע ובשימוש שלו בפרספקטיבה בצורה אינטנסיבית מאוד.
יש להוסיף שציירי הקיר המקסיקנים תרמו לשכלול טכניקת הקיר ששימשה בתקופת הרנסנס, שכן היה עליהם למצוא את האמצעים להתאים את הטכניקה למזג האוויר, שכן במקרים רבים העבודות צוירו בחוץ. הם נתנוחשבו שציורי שמן או פרסקו לא עמדו בפני פגעי מזג האוויר והם החלו לפתח צבע אקרילי שבשל מרכיביו נשאר יציב מול שינויי האקלים וגם התייבש במהירות.
