למרות שכבר עסקנו בזכויות ממשיות ובזכויות אישיות בנפרד, נעסוק כאן במיוחד בהצבעה על ההבדלים ביניהם, שנקבעו על ידי הדוקטרינה המסורתית.
1. זכויות אישיות: לרצון האישי יש תפקיד מוביל, מכיוון שהם מוגדרים בעצמם, לדוגמה, בחוזה, שהופך לחוק אמיתי עבור הצדדים המתקשרים.
זכויות אמיתיות: לאדם יש היקף יישום קטן יותר.
זכויות אמיתיות רשומות כחוק, עם תוכן ברירת מחדל.
2. זכויות אישיות: ישנו חייב כסובייקט פסיבי, שעליו לעמוד בהטבה ש
חייב. בהיותו מערכת היחסים הישירה בין בעל הזכות הממשית לבין הדבר, שבו יש לו שליטה o
כח, אין בעל חוב, כיון שאין מי שיעמוד בין הנהנה מהזכות בדבר, ובין הדבר
עליו מונחת הימין.
זכויות אמיתיות: ההשפעה היא יחסית, מוגבלת לחלקים. רק ביניהם
ניתן לקבוע תביעות רלוונטיות. מסיבה זו אין להם גם את "ius persequendi", וגם לא את "ius
מועדף." הם מוחלטים ומנוגדים לכולם ("erga omnes"). לבעלים יש את ה-"ius persequendi" (כוח
לשחזר את הדבר בידיו של מי שהוא, אלא אם כןהשימוש הוקצה מרצון) וה-"ius
preferendi" (בזכויות האמיתיות של ערבות הם מועדפים באוסף על פני הנפוץ או לא מאובטח).
3. זכויות אישיות: לא ניתן לרכוש באמצעות מרשם רכש או כיתוב שימוש, אבל
המניות שלך עלולות ללכת לאיבוד עקב התיישנות, לאחר חלוף זמן מסוים הנדרש על פי חוק, לחיזוק הוודאות המשפטית.
זכויות אמיתיות: ניתן לרכוש אותן על ידי מרשם רכש או כיתוב שימוש, והם לא יכולים
לך לאיבוד עקב מרשם משחרר, למעט מקרים של שימוש, שימוש ומגורים, שאי השימוש בהם הוא
כבוי; והמקרה שאדם אחר משתמש בטוב מול פסיביות בעליה לזמן מסוים, וזה
acquire by usucaption.
