העיקרון "non bis in idem", או יותר נכון נקרא "ne bis in idem" פירושו שלא ניתן לשפוט אדם פעמיים מאותה סיבה. יסודו של עיקרון פרוצדורלי זה נתון מעיקרון עליון, שהוא הוודאות המשפטית, המונע ממישהו להיות נתון לרדיפות משפטיות ללא הגבלת זמן, כאשר הוא כבר הורשע וריצה את עונשו או כבר זוכה. עקרון זה מיושם לא רק בעניינים פליליים, אלא גם בעניינים אזרחיים ומנהליים.
זה תוצאה של עקרון ה-res judicata, שמשמעותו שלא ניתן עוד לעיין בפסקי דין סופיים או לדון מחדש בעניין ההתדיינות. כדי להפעיל את ה-"ne bis in idem", חייבת להיות זהות של סובייקטים, אובייקט וסיבה.
למרות שזה היה ידוע כבר במשפט הרומי העתיק, עם המהפכה הצרפתית היא אימצה את העדה הזו.
בארגנטינה, סעיף 29 של חוקת מחוז בואנוס איירס מעגן במפורש עיקרון זה, כאשר הוא קובע שאף אדם לא יועמד לדין פעמיים בגין אותו פשע. החוקה הלאומית לא קבעה זאת במפורש, שכן היא נכללת בין הזכויות שאינן מנויות בסעיף 33. הרפורמה החוקתית משנת 1994 ששילבה את ההסכמים לזכויות אדם עם היררכיה חוקתית, הפכה את סעיפי ההסכמות האמורות, כמו זו של סן חוזה דה קוסטה ריקה,להיחשב כחלק מחוק היסוד, וכעת הוא נחשב אז, "הנון bis idem" כחלק מפורש ממנו. הסכם סן חוזה מקוסטה ריקה, בסעיף 8, סעיף 4, קובע כי מי שזוכה מפסק דין חלוט אינו יכול, בשל אותן עובדות, להיות נתון למשפט חדש.
החוק הפרואני החדש של סדר הדין הפלילי משנת 2004, בסעיף III של הכותרת המוקדמת, הנקרא איסור על תביעה פלילית מרובת, אומר לנו שאף אחד לא יועמד לדין או ייענש על אותו מעשה יותר מפעם אחת, אם זה הוא אותו נושא וקרקע זהה. עיקרון זה חל על סנקציות פליליות ומנהליות, כאשר למשפט הפלילי יש עליונות על המשפט המנהלי. כיוצא מן הכלל, יש את התיקון שבמקרים מסוימים יכול בית המשפט העליון לבצע בהרשעה.
