כפי שחיים מכובדים הם זכות שכל בני האדם צריכים לשאוף אליה, גם המוות, כחלק ושיאו של מחזור החיים, צריך ליהנות מאיכות זו.
הם קשורים למוות מכובד: 1. המתת חסד, מילה ממקור יווני "efthanasía", המורכבת מ"ef"=טוב; ו"תנאטוס=מוות", מנהג שאסור על ידי היפוקרטס 460-370 לפני הספירה. ג, למרות שהתקבל על ידי הסטואים, סוקרטס ואפלטון. זה מורכב מהימנעות מכאב לחולים סופניים, מה שהופך את מותם למהיר, מתגרה וללא כאבים ו- 2. אורתוטנזיה, מ"אורתוס"=פי הטבעת, המורכבת מאי הארכת הייסורים, באמצעות משאבים לא טבעיים, של מי שהם. קרוב למוות, ללא סיכוי להחלמה. במקרה זה לא צפוי מוות, כמו בהמתת חסד, אבל החיים לא מתארכים שלא לצורך, למשל על ידי שימוש במכונת הנשמה מלאכותית. תמיד נדרשת הסכמת החולה, או אם אין בידו להעניקה, של קרוביו הקרובים.
אורתוטנזיה מקובלת יותר מבחינה עולמית על ידי חוקי המדינה. באנדלוסיה (הקהילה האוטונומית הספרדית) מאז 2010 היא קיבלה מוות בכבוד, ואז אראגון ונווארה אימצו אותו; וכך גם החוק על טיפול פליאטיבי ומוות בכבוד, שאושר על ידי מועצת השרים בספרד.
באירופה מקבלים את הנוהג של לא להאריך חיים שלא לצורך, מדינות כמוגרמניה, אוסטריה, דנמרק, איטליה, שוויץ, שוודיה ונורבגיה, במידה רבה או פחותה. למרות שמתרגלת המתת חסד, היא נעשית באופן סמוי.
בארגנטינה, אורתוטנזיה היא זכות החל מה-9 במאי 2012, אך ניתן להבין המתת חסד כעידוד להתאבדות. בפרו, הרופא שעוזר לחולה למות יכול להידרש לעד שלוש שנות מאסר, מה שמגדיר את המעשה כ"רצח רחמים", אך גם אורתוטנזיה אינה נידונה.
דחייה נוספת, במיוחד בשל השפעה דתית, קיימת בנושא המתת חסד, המקובלת רק על מעט מאוד מדינות, ביניהן ניתן להזכיר את בלגיה, הולנד, לוקסמבורג ומדינת אורגון בארצות הברית. בקולומביה, המתת חסד מקובלת מאז 1997 על ידי בית המשפט לחוקה ובשנת 2012 אישר הסנאט הצעת חוק בנושא זה.
