הנרי פארוט, המשתייך לארגון הטרור ETA, נשפט לאחר מעצרו, שאירע ב-1990, לארבעת אלפים ושמונה מאות שנות מאסר, בגין פשעיו, שהצטברו בעשרים ושישה עונשים.
חוק העונשין משנת 1973 קובע שתקופת המאסר המקסימלית היא 30 שנות מאסר, עליהן ערער פארוט בפני בית המשפט העליון בספרד, כך שהיתרונות של הפחתת עונשים בגין לימודים או עבודה (על פי סעיף 73 של חוק העונשין על כל יומיים של עבודה או לימודים, יש לנכות יום מאסר אחד) מיושמים מעל המקסימום החוקי הזה, מה שיאפשר לו להחזיר את חירותו. בפסק דין מיום 28.2.06 קבע בית המשפט כי ההטבות אינן חלות על סך של 30 שנים לכל היותר, אלא על כל אחד מהעונשים, ברציפות, החל מהחמור ביותר. החלטה זו ידועה בתור דוקטרינת פארוט, אשר אושרה על ידי בית המשפט החוקתי
בשנת 2008 דוקטרינה זו שונתה חלקית על ידי בית המשפט לחוקה על ידי פסיקה כי יש לנכות את חישוב זמן המעצר המונע מכל הרשעות (אם כי שום דבר לא השתנה לגבי הטבות עבור לימודים או עבודה).
בית הדין האירופי לזכויות אדם שבסיסו בשטרסבורג ראה שדוקטרינת פארוט מפרה את האמנה האירופית לזכויות אדם (סעיפים 7 ו-5.1),לטובת הטרוריסטית הוותיקה Inés del Río Prada שיכולה (פסיקת שטרסבורג אינה מחייבת) להשתחרר לאחר שמונה עשרה שנות מאסר, ולקבל פיצויים, כי לפי בית המשפט האירופי היא הייתה צריכה להשתחרר ב-2008; גם אם עונשו היה יותר משלושת אלפים שנות מאסר, שכן המקסימום החוקי הוא 30 שנה.
