דו-קיום אנושי, תוצר של מצבו של האדם להיות יצור החי בחברה, מייצר חובות על כל אחד, המוטלות מכורח, שכן אם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, לזכויותיו שלו לא תהיה מספיק ביטחון. אם אני יכול לגנוב מאחר, האחר יכול גם לגנוב ממני. זה מבוסס על העיקרון שהגבול למה שכל אחד יכול לעשות הוא לא לערער את הזכויות של אחרים.
יש כמה חובות חברתיות, האופייניות לאזרח טוב, שאינן בקטגוריה של חובות משפטיות; למשל, עזרה למי שזקוק לנו, שיתוף פעולה עם הצדק (למשל, הופעה כעדות באופן ספונטני בעת עדות למעשה לא חוקי או תאונת דרכים), הצבעה בבחירות לאחר לימוד המצעים של כל מפלגה וכו'. אלה נקראות גם חובות אזרחיות, וחלקן, כמו אלו שהוזכרו, מופקדות על מצפונו של כל אחד, כמחויבויות מוסריות, אך אין להן סנקציה משפטית.
חובות חברתיות ואזרחיות אחרות, אם הן מתחשבות בחוק, והוא מעניש אותן, למשל: לכבד את החיים, החירות והרכוש של הזולת, לא להפלות, לא לפגוע בסביבה, לכבד את המרחב הציבורי, לשלם בבחירות, להופיע כדי להעיד כאשר מישהו זומן כעד, ובמקרה זה לומר את האמת; לקבל הוראה ראשית; לְהֵעָנוֹתחובות מזונות ילדים עם קרובי משפחה ישירים במקרים הקבועים בחוק וכו'.
לא רק לנשלטים יש חובות חברתיות, אלא גם לשליטים, שאסור להם לסטות מהמטרה שלשמה הם נבחרו, שהיא טובת הכלל או טובת החברה.
