החוק כמערכת נורמטיבית המטילה התנהגויות או אוסרת עליהן, קובעת סנקציות או מסדירה יחסים בין יחידים, היא חלק מהתרבות של כל חברה, ולכן אנו יכולים להעריך שהחוק יכול להשתנות מאחד לשני, בהתאם לערכים הדומיננטיים שבהם.
הופיע החוק, פרי התבונה האנושית, כאשר האדם הבין שעליו לפתור את הסכסוכים שלו בצורה שונה משאר בעלי החיים, שכן בתחילה, כמוהם, הוא עשה זאת בכוח, והעניש את מי שעשה זאת. פגע בו, באמצעות צורות שונות של נקמה פרטיות. בתחילה היא הטילה גבולות באמצעות נורמות חברתיות ודתיות, אך עד מהרה הובנה הצורך להטיל סנקציות יעילות על מי שלא צייתו. החוקים האנושיים קבעו אז דרכים ליישוב סכסוכים ולהטיל עונשים באמצעות גופים שאינם מעורבים וקורבנות. בדרך זו, המדינה היא ששמורה את הזכות ליצור את החוקים ולהחיל אותם.
מושג האדם נוצר מבחינה משפטית, כסובייקט נורמטיבי, אובייקטיבי של החוקים, ושונה ממושג האדם, שכן הוא איפשר לכלול בו גם אנשים משפטיים, עיבוד משפטי לאחר מכן, תוצאת ההפשטה, אם כי בתחילה, הרחבה של מושג האדם רק שימשה להעלמתם מההגנה והסנקציה של החוקיםעבדים, בני אדם שלא היו אנשים.
חוק חמורבי, שקיבל את אופן הענישה של חוק טליון, של שוויון בין מעשה פלילי לגזר דין, היה הנציג הראשון של חוק העונשין של האנושות. ברומא, החוק שנולד מהמנהג, עוצב בשנת 450 א'. ג' בחוק י"ב לוחות שהיווה דוגמה לשלטון יחסי אזרחים עד ימינו.
