נשים הופלו לרעה על ידי גברים לאורך ההיסטוריה, ואפילו על ידי נשים עצמן, כשהן קיבלו באופן פסיבי את אי-ההתערבותן בחיים הפוליטיים, התפטרו מכך שלא התפתחה מקצועית למרות שיש לה ייעוד כי ייעודו היה להתחתן ולדאוג לבית ולילדים (וזה בסדר רק אם זו בחירה חופשית). מצבים אלה התהפכו בהדרגה, למרות שגברים עדיין מחזיקים בתפקידים היררכיים גבוהים יותר מנשים, ובאופן כללי, משיגים משכורות גבוהות יותר.
ברמה חמורה עוד יותר, גם נשים, בשל מצבן הטבעי שהן בדרך כלל חלשות פיזית מגברים, נאלצו וחייבות לסבול את ההתעללות שלהן, באמצעות "חוק החזקים ביותר" כאילו היה זה. ממלכת החיות, לכופף את רצונה באמצעות עונשים, המוטלים באופן חד צדדי ושרירותי, על ידי מי שאין להם סמכות חוקית לנהל או להפעיל סנקציות פיזיות או פסיכולוגיות. הנשים המוכות הללו מרגישות נדחקות לפינה, כי הן תלויות פסיכולוגית ו/או כלכלית בתוקפן, המאיים עליהן אם הן רוצות לעזוב אותן, או שפשוט אין להן לאן ללכת, או שהן חוששות שילדיהן יסבלו ממחסור אם יעזבו. הבית המשותף.
בארגנטינה, ההגנה המקיפה על נשים הושגה ברמה המשפטית עם הסנקציה של חוק 26,485, ב-11 במרץ,2009, נחקק ב-1 באפריל של אותה שנה, והוסדר ב-19 ביולי 2010. הוא מפרט מקרים שונים של אלימות, ללא קביעת עונשים, אך מאפשר גישה למשפט ללא תשלום ובאמצעות תהליך מיוחד.
מטרתו לחסל את הבעיה על ידי תקיפת הגורמים לה באמצעות מדיניות ציבורית, שתילקח ממועצת הנשים הלאומית, שיש לה מצפה לאלימות נגד נשים לאיסוף מידע; ומודעות לזכויות נשים וכיבוד כבודן.
סעיף 4 אומר מה הכוונה באלימות על בסיס מגדר, המתייחס ספציפית לנשים, וכולל כל פעולה או מחדל ישיר או עקיף, המציבה אותן בעמדת נחיתות ביחס למין הגברי, ומאיימת על חייהן, שלמותם הפיזית, המינית, הנפשית או הכלכלית, או חירותם, מגיעה מהמרחב הציבורי, לרבות המדינה; או פרטי.
