כלא ביתי הוא כזה שבו עונש המאסר אינו מאוכסן במוסדות מעצר ציבוריים. העונש גם מוטל אך מתון במילויו, מטעמים הומניטריים, ובהתחשב בכך שמוסדות הכלא בכלל, בשל מצבם הבריאותי, אינם מתאימים לאיש, במיוחד בנסיבות מסוימות, אם כי באופן הגיוני לא ניתן היה להאריך את מעצר הבית. לכל האסירים, מסיבות ביטחוניות (יותר בהתחשב בכך שהצמיד האלקטרוני אינו ערובה).
מי שמרצה מעצר בית נאסר לעזוב את ביתו מבלי ליידע את רשויות המשפט, אשר יעריכו אפשרות כזו במקרים דחופים. אם התנאים שבהם ניתן מעצר בית נשברים, ניתן לבטלו.
סעיף 10 לחוק העונשין הארגנטינאי מאפשר לשופט להעריך אם ניתן לרצות את עונש המאסר בבית. הגורמים הבאים מוערכים: מחלה הדורשת טיפול מיוחד או שהיא סופנית; נָכוּת; הֵרָיוֹן; זקנה (מעל 70 שנים); או לאישה יש ילד מתחת לגיל 5 שנים או שהיא אחראית על נכה. סעיף 314 של ה-CPP מעניק לשופט סמכות זו.
סעיף 32 לחוק 24,660 מורה שהפיקוח על מעצר בית זה יהיהאחראי על חסות של משוחררים, או כשל שירות חברתי מוכר.
במקרה של חולה קשה או קשיש, השופט מעניק את ההטבה על פי בקשה של בן משפחה או מישהו (אדם או מוסד) שמתחייב לטפל בו. בקשה כזו חייבת להיות מנומקת על ידי בקשה לדיווחים חברתיים, רפואיים ופסיכולוגיים (סעיף 33 Cit. Law)
