הגנות פליליות נקראות אותם מצבים, תנאים או נסיבות, שאם התרחשו, משמעותם היא שמי שביצע את ההתנהגות המתוארת בדמות הפלילית, לא יורשע במעשה הבלתי חוקי הנדון, בשל פטור. (שוחרר) מאחריות, שכן מעשיו היו מוצדקים או שהוא הגיב להפרעות נפשיות שלא אפשרו לו להבין מה הוא עושה.
ישנן עילות הפוטרות מאחריות פלילית למאפיינים המיוחדים של הנבדק, כגון היותו קטין, שביצע זאת כשהוא שיכור או חוסר איזון נפשית), מה שהופך אותם ללא חיוב ישיר.
מצבים אחרים פירושם שהמעשה, שעדיין בוצע על ידי מישהו באופן כללי, לא ניתן לייחס במקרה הספציפי הזה, מכיוון שהמעשה לא נעשה מרצונו, למשל, אם הוא עשה טעות (הוא גנב משהו מתוך אמונה שזה היה שלך) או אם הופעלה כפייה כלפי מחבר המעשה (הוא ביצע את הפשע באיומים מצד שלישי, למשל, "אם לא תבוא לגנוב אני אהרוג אותך"), במצב של צורך או בהפעלת הגנה לגיטימית.
סעיף 34 לחוק העונשין הארגנטינאי מפרט הנחות אלו בשבעת סעיפי המשנה שלו, תוך התבוננות באלה שלא יכלו להבין כי ביצעו מעשה פלילי ו/או אינם יכולים לכוון את מעשיהם (עיכוב או שינוי חולני או חוסר הכרה בנפשו, ושגיאה או בורות לא אשמה). במקרה של הפרעה נפשית או אחרתבהנחות, הופך את הנבדק למסוכן לעצמו או לאחרים, ניתן להורות על כליאתו במפעל מיוחד (סעיף 1). הנחה נוספת היא של האדם שפעל באמצעות אלימות או איומים (סעיף 2).
סעיף קטן 3 קובע את המקרה שבו בוצעה הפשע כדי למנוע רוע גדול יותר שלא התגרה ממנו (מצב של צורך), למשל, מי שמפר את הבית, נכנס לרכוש של מישהו אחר, להציל את עצמו, להסתתר מפושע שרודף אחריו).
מי שמבצע את המעשה שחשב הנורמה במילוי תפקידיו, לדוגמה: שוטר שהורג גנב שאינו מציית לאות העצירה, חמוש ומראה סכנה (סעיף 4).
צייתנות ראויה נדונה בסעיף קטן 5, כלומר, מי שביצע את המעשה הבלתי חוקי כי ממונה היררכי הורה על כך.
ב-14 ביוני 1987, הנשיא ראול אלפונסין, שנלחץ על ידי תנועת "הקרפינטאדס", נאלץ לבקש את חקיקתו של חוק 23,521, שנקרא "צייתנות ראויה" שפוטר את אותם צבאים, שהתחייבו בזמן הדיקטטורה הצבאית האחרונה, כלומר בין 1976 ל-1983, פשעים חריגים נגד העם הארגנטינאי, אילו עשו זאת בהתאם לפקודה של הממונים עליו (זה הועיל לכל בעלי הדרגה הנמוכה מזו של קולונל). חוק זה בוטל בשנת 2003.
בסעיף 6 מדובר בהגנה המכונה הגנה לגיטימית, שחייבת לנבוע ממפגש של שלושה מרכיבים: שהיא מחויבת להגן על עצמה או על רכוששל תוקפנות שאינה לגיטימית (למשל, אין בידי הגנב להתגונן מפני השוטר שמנסה לעצור אותו), שהמתגונן, בתורו, לא עורר את התוקפנות, וכי האמצעים. המשמש בהגנה הוא פרופורציונלי למי שישמש בהתקפה; למשל, לא ניתן להרוג גנב בירייה אחת אם הוא נשא רק מקל מטאטא כנשק. בכל מקרה, קיימת חזקה המאפשרת להתגונן, ויוצרת את ההנחה שהנסיבות האמורות מתאימות כאשר מישהו מוצא זר בביתו, ומתנגד; או מישהו מנסה לפרוץ לרכוש של מישהו אחר בלילה.
ההנחה הקבועה בסעיף קטן 7 היא הגנה, אך במקרה זה של זכויות של צד שלישי, הדורשות מרכיבים דומים כמו להגנה עצמית לגיטימית, אם כי חוסר ההתגרות הנדרש הוא של הצד השלישי אשר מגן על הקורבן, והופך למחבר המעשה.
