ערבויות אישיות הן אותן צורות של הגנה על מילוי חובה, שבהן אדם אחד או יותר מתייצב להגיב ביחד או לחוד עם החייב לתשלום החוב. הם נקראים ערבים או ערבים, והמוסדות היוצרים דמויות משפטיות אלו אינם ערבויות של ממש, שכן אין נכס ספציפי המיועד לביצוע במקרה שהחייב לא יעמוד במה שהתחייב, אלא מדובר בכל הנכסים של הערב, הצד המושפע.
יש להם את ההיבט השלילי שאם החייב והערב היו חדלי פירעון, הגבייה תהיה אוטופית, ורק עכבה כללית של נכסים הייתה יכולה להינעל נגדם. להיפך, בערבויות ריאליות, כגון משכון או משכנתא, ישנם נכסים המושפעים ישירות מההתחייבות, אשר יתבצעו אם החייב לא יעמוד לנדרש.
בנוסף לערב, שהוא חוזה דו-צדדי (אם כי ניתן להקים אותו באופן חד-צדדי לפני שהנושה יקבל עליו) החל על כל יחסי התחייבות, שבו הערב מצטרף לחייב כדי להגיב לתשלום המורכב ממתן סכום מסוים סכום, שלא ניתן לקבוע, בר ערך בכסף, והוא רק ביחד ולחוד אם נאמר כך בהסכם, והוא גם נלווה לפי סעיף 1986 של הקוד האזרחי של ארגנטינה; ערבות אישית נוספת היא האישור, אשר אמנםמציינת באופן כללי כל ערבות, בשימוש הספציפי שלה, היא חלה רק על התחייבויות מט"ח, כאשר הערב נוטל על עצמו אחריות חד-צדדית ובלתי חוזית לשלם למוטב של צד שלישי, אם החייב או הערב אינם עומדים.
