הזכות למידע פומבי היא פעמים רבות שמאפשרת לדעת על קיומן של זכויות מוכרות שגילוין, מאחר והן אינן קיימות, אינן מושא לתביעה, וכן מאפשרת לדעת כיצד פקידי המדינה לנהל כספי ציבור, ואיזה אמצעים נוקטים.
זוהי זכות הקשורה באופן הדוק לצורת הממשל הדמוקרטית, ומאפשרת שקיפות של ניהול הממשלה, ולמרות שהחוקה הלאומית הארגנטינאית לא הפכה את הזכות הזו להכרה מפורשת, היא יכולה להיחשב מרומזת בין הזכויות. לא מופיע בסעיף 33, אלא גם, לאחר הרפורמה, כפי שהיא מוכרת באמנות בינלאומיות, כמו סעיף 13 של האמנה האמריקאית לזכויות אדם, העוסק בחופש המחשבה והביטוי, ובמיוחד הזכות לחפש, לקבל ולהפיץ מידע; לפי סעיף 75 סעיף 22 של החוקה הלאומית הארגנטינאית, לכלל זה יש היררכיה חוקתית.
בשנת 2003, הנשיא דאז, נסטור קירשנר חתם על צו 1172, ביוזמת המשרד למלחמה בשחיתות, במטרה מפורשת לתרום לארגון מחדש של המוסדות, שלשמו אושרה השתתפות אזרחים בשימועים פומביים ופרסומו של הוזמן ניהול אינטרסים במסלולה של המעצמה המבצעת הלאומית, שבגינם כל העניינים הללו מענייניםחייב להירשם במרשם הדיונים. כמו כן, ההסדרה הכללית של נגישות למידע ציבורי, כדי לאפשר ולקדם שיתוף אזרחים, קובעת את הדרך בה יש להגיש בקשות למידע (בכתב ובזיהוי המבקש את המידע). משך התגובה הוא 10 ימים, ניתן להארכה לאותה תקופה.
בית המשפט הבין-אמריקאי לזכויות אדם הוציא פסק דין ב-19 בספטמבר 2006 נגד מדינת צ'ילה, בטענה כי ועדת ההשקעות הזרות סירבה לספק מידע מנהלי על פרויקט ריו קונדור המתייחס לניצול יערות. מדינת צ'ילה קיבלה הוראה לחסל את "הסודיות". ("מרסל קלוד רייס ואחרים צ'ילה").
