פשע זה, על פי הפרוטוקול הנוסף לאמנת האומות המאוחדות נגד פשע מאורגן בינלאומי, של שנת 2000, מורכב מניצול של אנשים (כולל גברים, אך בעיקר נשים או ילדים) מושפלים באדם שלהם. כבוד בכך שהם עובדים כעבדים, או נתונים לשעבוד, נדבות או מיניות, כדי לממש זנות, או לקצירת איברים, בתוך או מחוצה לארצם.
הם מגיעים למצב הזה מרומים בהבטחות שווא לעבודה, ואז הם לא יכולים לצאת מהמצב הזה, כי הם נעולים ומאוימים. המעשים הבלתי חוקיים המרכיבים אותו הם: לכידה, העברה, מחסה או קליטת אנשים באמצעות איומים, הונאה או ניצול לרעה של כוח או כוח או ניצול המצב הפגיע בו מצויים הקורבנות. המטרה, כפי שאמרנו, היא כל צורה של ניצול, ללא קשר לשאלה אם הנבדק נתן את הסכמתו, אשר נגועה בתחבולותיו של הקורבן.
אם מדובר בילדים (מתחת לגיל 18), הפשע מוגדר גם אם ההכנעה לא בוצעה במרמה.
לשעבר, במאה ה-19, פשע זה נודע כ"סחר בנשים לבנות", לזנות אותן במדינות שאינן מוצאן, כדי להבדיל בינו לבין הסחר בעבדים אפריקאים שחורים.
נכון לשנת 2008, הסחר בבני אדם בארגנטינה הוא פשע פדרלי, שעונשו הוא שלוש עד חמש עשרה שנות מאסר (כולל נסיבות מחמירות, בין היתר, בשל היותו בן זוג, בן זוג, בן משפחה ישיר, אפוטרופוס או אוצר, שר פולחן או פקיד ציבור, או היותו בן זוג הקורבנות שלושה או יותר, או העבריינים ארגון של לפחות שלושה אנשים) מחוק המניעה והענישה של פשע זה וסיוע לקורבן, חוק מספר 26,364, אשר שינה את חוק העונשין, תוך התאמה לפרוטוקול הנ"ל.
