הצהרות, זכויות וערבויות היא הכותרת של הפרק הראשון של החלק הראשון של חוקת האומה הארגנטינאית. הוא כולל את 35 הסעיפים הראשונים של נוסח חוק היסוד.
ההצהרות נכללות במאמרים המסמנים את האוריינטציה הכללית של מדינת ארגנטינה מבחינת הפוליטיקה והאידיאולוגיה שלה, המבוססת על תפיסות דור 1837. שיטת ממשל רפובליקנית, ייצוגית ופדרלית, א מדיניות פתיחה להגירה, הכת הקתולית, הפולחן השליחים הרומי, בתמיכת המדינה וכו'. הם פשוט הצהרות ש"מצהירות" או מבטאות קווים מנחים כלליים המרכיבים את צורת ההוויה של המדינה החדשה שקמה.
הזכויות, הן הפקולטות שהחוקה מכירה בהן לתושבים, ולכן ניתן לדרוש אותן במקרה של בורות. הזכויות המפורשות כלולות בסעיפים 14 עד 20, בעוד שסעיף 33 הופך את הספירה הזו למפורש בלבד, ומכיר כזכויות מרומזות באלה שהפעלתן נובעת מריבונות עממית וצורת הממשל הרפובליקנית.
ערבויות חוקתיות הן האמצעי שמעניק המגנה כרטה כך שניתן להגן על הזכויות המעוגנות בה ולאכוף אותן אם הן אינן ידועות. הם מעוגנים בסעיפים 18 (ערבותנגד החלת החוק הפלילי) ולאחר הרפורמה של 1994, בסעיף 43 של החוקה הלאומית.
מאז הרפורמה של 1994, זכויות וערבויות חדשות שולבו בפרק השני (סעיפים 36 עד 44), במיוחד ההגנה על תוקף חוקתי נגד הפיכות, זכויות דור שלישי כמו הזכות ל- סביבה בריאה או זכויות צרכנים; וערבויות ספציפיות כגון amparo, habeas corpus and habeas data, שנקבעו במאמר הנ"ל 43.
