סעיפים 37 עד 39 של חוק 23,551 על איגודי איגודי עובדים של הרפובליקה הארגנטינאית, עוסקים בנכסים של ישויות אלה.
האיגודים זקוקים לכסף כדי למלא את מטרותיהם, שמקורו ברובו מהתרומות שעל חבריהן לתרום, לפי הסכומים שאושרו על ידי אסיפת האיגוד או על ידי ההסכם הקיבוצי, אשר בתורו צריך להיות מאושר על ידי רשות האכיפה. זה יכול להשתלב גם על ידי ההכנסה מהתרומות, שאם הן אינן משמשות להוצאות, לרוב מופקדות במוסדות בנקאיים, ומייצרות ריבית; עבור תשלום השירותים שהם מספקים, עבור הנכסים שברשותם ופירותיהם, וגם, בסופו של דבר, ניתן להגדיל את אבות האיגוד על ידי תרומות או ירושות.
יש לכלול בתקנון את האופן שבו מורכבים נכסי האיגוד, ניהולם, שליטתם ויעדם אם יפורקו, ושיטת התרומות לחבריהם ותרומותיהם (סעיף 16 סעיף קטן ה' לחוק 23,551).
בין כל האמצעים הללו לגיבוש נכסי איגוד, הנפוצים ביותר הם תרומות, שיכולות להיות רגילות, המורכבות מתשלומי איגוד, הנגרעים מקבלת משכורות החברים על בסיס חודשי, כאשר המעסיק הוא החזקת הסוכן של אותם סכומי כסף, השיש להפקיד בבנק רשמי, על שם האיגוד בעל מעמד של איגוד מקצועי. יש להסדיר ניכויים במקור על ידי משרד העבודה והביטוח הלאומי של המדינה, בהחלטה, לבקשת האיגוד, כך שתהא חובה על המעסיק. ההחלטה צריכה להינתן תוך שלושים יום מיום הבקשה, ובמקרה של השמטה, רואים בכך שהניכוי במקור מאושרת. אם המעסיק לא שומר את הכסף, הוא הופך לחייב ישיר, והעיכוב הוא אוטומטי. יש גם מה שנקרא מכסות יוצאות דופן, המוסכמות בהסכמים קיבוציים.
הנחלה של האיגודים, במה שנועד להגשים את מטרותיהם, פטורה משעבודים, מסים ותרומות.
