לה התיישנות בענייני עבודה, היא התקופה הנחוצה לכיבוי הפעולה, המאפשרת הגנה על הזכויות הנובעות מהחוק, מהסכמים קיבוציים ומפסקי בוררות, והפיכת החובה לטבעית. תקופה זו היא שנתיים לפי סעיף 256 ל- LCT, בהיותה 10 מבחינת ביטוח לאומי. היא מתחילה להיחשב ממועד הגעת כל סכום או מרגע שנוצרה הזכות לגבות פיצויים, למשל מאז פיטורי העובד. אם התאריך שבו נוצרת תביעת האשראי אינו ודאי, הוא מתחיל להיחשב מהתאריך שבו וודאית תביעתו.
לפי סעיף 258 ל-LCT וחוק 24,557 בנושא סיכונים תעסוקתיים, תקופת ההתיישנות חלה מיום קביעת אי הכושר, או מתאריך המוות, לפי העניין. אם אי הכושר היא זמנית, ההתיישנות נספרת מהרגע בו היה צריך לשלם כל סכום; אם היא קבועה, מיום איחוד הנזק, ואם מדובר בהטבות בעין ובשירותים, שכן כל הטבה הייתה צריכה להתבצע.
סעיף 3986 של C. C. היא מאפשרת להשהות את מהלך תקופת ההתיישנות למשך שנה אחת, או פחות, אם נותר פחות לפני תום תקופת ההתיישנות, כאשר יצוין תשלום או נוצר עיכוב ללא משפט.
סעיף 257 ל-LCT מאשר את ההפסקה שלהתיישנות עד שישה חודשים במקרה של תביעות מנהליות כאשר הנטען הוא מה שיהיו לאחר מכן נושא לתביעה משפטית. במקרה שבמהלך הפעולות המנהליות יימצא המעביד במחדל, תקופת ההתיישנות מתבטלת לשנה. לפי סעיף 3986 של C. C. הגשת התביעה לבית המשפט, גם בפני שופט פסול או באופן לקוי, קוטעת את תקופת ההתיישנות; ולפי סעיף 3989, ההפרעה פועלת גם אם החייב, במקרה זה המעסיק, מכיר בזכות הנטענת, במפורש או בשתיקה.
יש להתנגד להגנת ההתיישנות בעת מתן תשובה לתביעה, למרות שבאופן חריג הותר לנכותה עד להצעת הראיה. אם הוא אינו טעון הוכחה, הוא פועל בצורת חריג הכרזה מוקדמת ומיוחדת, ואם הוא מצריך הוכחה, או אינו גלוי, ניתן להתנגד לכך כהגנה עניינית, בהכרעה במשפט האחרון.
