תקופת החופשה היא תוספת זמן, שאינה נחשבת כזמן שירות, אותה יכולה לקחת האם שילדה ילד, מרצון, לאחר שניצלה את חופשת הלידה; ללא שכר, אך שמירה על העבודה, באותה קטגוריה שלפני החופשה, למעט בהסכם עם העובד; על מנת לבלות יותר זמן עם בנה בשלב הראשון של חייו, וכאמצעי להגנה על המשפחה ועל מערכת היחסים אם-ילד. זה הרעיון במדינות כמו ארגנטינה ומקסיקו.
סעיפים 183 עד 186 של חוק חוזה העבודה (LCT) של ארגנטינה עוסקים בסטטוס של חופשת היעדרות. הדרישות ליהנות מזכות זו הן: א) שיחסי העבודה בתוקף, ב) שהם עובדים לפחות שנה, ג) שהאם ממשיכה להתגורר בארץ, ד) שהיא מודיעה לה. רצון ליהנות מחופשת ההיעדרות 48 שעות לפני תום חופשת הלידה שלה, וכן ה) כי לא חתמה חוזה עבודה חדש עם מעסיק אחר. התקופה שבה תוכל לבחור היא בין שלושה לשישה חודשים.
אם האישה לא התקבלה לעבודה בתקופת החופשה, היא תחשב לפיטורים ללא עילה, אלא אם המעסיק הוכיח כי לא יתכן שיחזיר את העובד לעבודה, ובמקרה זה יתאים פיצוי מופחת. אליו.
בספרד, סעיף 46 שלחוק העובדים שוקל מקרים של חופשה כפויה שבהם מועד החופשה נלקח לצורך חישוב הוותק, ומתרחש עקב כניסה לתפקיד ציבורי; ומקרים של חופשה מרצון, לכל עובד בעל ותק של יותר משנה בעבודה, לתקופה שבין ארבעה חודשים לחמש שנים, וניתן לממשה רק כל ארבע שנים. זה לא מחושב לפי ותק.
מקרים אחרים של חופשת היעדרות מרצון מחשבים בספרד את הוותק והם הבאים: לטיפול בילד טבעי או מאומץ, חופשת ההיעדרות היא עד שלוש שנים; ועבור טיפול בבן משפחה חולה, עד שנתיים.
