היגיינה ובטיחות תעסוקתית מורכבת ממכלול המשאבים הארגוניים והטכניים הנוטים למנוע פגיעה בבריאות העובד, בזמן שיחסי העבודה מתפתחים.
סעיף 75 לחוק חוזה העבודה, הוחלף בסעיף 49 לחוק 24,557, בדבר סיכונים תעסוקתיים, מיום 4 באוקטובר 1995, תארים כחוב ביטחון, זה שעל המעסיק לקיים את התקנות החוקיות בנושא היגיינה ו. בטיחות, ולעמוד בהפסקות ובמגבלות על משך העבודה. בחלק השני של המאמר נקבע כי הפרת חובת הבטיחות הגורמת נזק לעובד, תזכה ליחס משפטי זהה לנזקים הנגרמים מתאונות עבודה ומחלות מקצוע.
הנורמה החוקית שעל המעסיק לעמוד בה כדי לעמוד בחובת הבטיחות שלו היא חוק 19,557 בדבר היגיינה ובטיחות בעבודה, שסעיף 4 שלו מבהיר מה יש להבין בחובת המעסיק, לרבות כל מיני סוגים. של אמצעים להגנה על חייו ושלמותו הפיזית והנפשית של העובד, ביטול, מניעה או צמצום סיכונים במקום העבודה. כמו כן, הוא אמור להטות ליצירת גישה חיובית (פעילה וחרוצה) כדי למנוע כל סוג של תאונה או מחלה בפעילות העבודה.
סעיף 8 מחייב את המעסיקשבמקומות עבודה יש תנאים סביבתיים ותברואתיים נאותים; להציב שומרים ומגנים על מכונות ולספק לצוות ציוד מגן.
סעיף 9 מרחיב את החובות לבצע בדיקה קדם תעסוקתית ותקופתית, אחזקת מתקנים ומכונות במצב תקין, סילוק זיהומים המיוצרים במקום העבודה, מתן שירות טוב למי שתייה, ביצוע ניקיון וחיטוי מעת לעת, לנקוט באמצעי מניעת שריפות, להעלים או להפחית רעש, לבצע טיפול מיוחד בחומרים מסוכנים ולהכשיר אנשי צוות בעניין זה.
