חוזים, לא משנה מה סוג שלהם, בין אם הם דו-צדדיים או סינלגמטיים, יוצרים התחייבויות לשני הצדדים, וזה קורה גם בחוזי עבודה, שבהם אחד הצדדים או שניהם עלולים להיגרם להפרתם.
כדי שתהיה הפרת חוזה, חייבים להתקיים יחסי עבודה, גם אם הצדדים לא התקשרו ביניהם יותר מאשר חוזה שבשתיקה שבאמצעותו העמיד העובד את כוח עבודתו לרשות המעביד. כמובן, יש להוכיח קשר זה, בכל אמצעי ראייתי המקובל על פי כללי הפרוצדורה.
אם העובד מפר באופן חמור את חובותיו, למשל, תקלות חוזרות ונשנות ובלתי מוצדקות, חוסר כבוד למעסיקו, אי עמידה במשימותיו, חוסר נאמנות וכו', הפרות אלו עלולות להוות עילה לפיטורים שנגרמו, וכן לפיכך העובד לא יפוצה; אלא אם כן הוא יזם משפט, ויוכיח שהעילות המיוחסות לו אינן נכונות.
אם המעסיק לא עומד בחוזה, ניתן לתבוע אותו לעשות זאת (לדוגמה, לשלם לו בונוס לחג המולד או חופשה או להפקיד תרומות לסוכנויות ביטוח לאומי) או במקרים מסוימים, העובד יכול להיות נחשב לפטור ללא סיבה ותבע פיצויים.
לפי סעיף 10 של חוק חוזה העבודה הארגנטינאי מספר 27,044, במקרה של ספק, יש לפתור את זהלטובת המשכיות חוזה העבודה. סעיף 24 קובע כי אם יש הפרה של חוזה עבודה, לפני תחילת מתן השירותים האפקטיבי, ההשפעות של ההפרה האמורה ישפטו על פי כללי המשפט האזרחי, למעט כפי שנקבע במפורש בחוק זה.
הפיצוי בגין הפרה זו לא יכול להיות פחות מחודש אחד מהשכר המוסכם, או מזה הנובע מהסכם המשא ומתן הקיבוצי המתאים.
