בהגדרת חוזה העבודה כהסכם צוואות בין מעסיק לעובד, נותר לנו להצביע על מאפייניו המיוחדים המבדילים אותו מסוגים אחרים של חוזים אזרחיים ומסחריים.
המאפיין העיקרי של חוזה זה הוא מטרתו הייחודית, שהיא עבודת האדם, ולכן מתפשרת על ערך מהותי של האדם מבחינת כבודו. העובד נמצא במצב של נחיתות ביחס לבוס שלו, של כפיפות ועליו למלא אחר פקודותיו. זו הסיבה שממנה נובעים כל שאר התנאים המסוימים של חוזה זה, המפורטים בהלכה "in dubio pro operator", שכן במקרה של ספקות בסכסוך, השופטים יחליטו לטובת העובד, למשל., אם נכה במהלך יחסי העבודה, אם פוטר שלא כדין, אם לא עמד בהתחייבויותיו, אם היו יחסי עבודה וכו'
לאחר מכן נוכל לאשר שלחוזה העבודה יש את המאפיינים הבאים: הוא דו-צדדי, טיפוסי או מועמד (הוא מכונה במפורש בשם זה בחוק) לא רשמי (ניתן להתקשר בו באופן חופשי ולהוכיח אותו בכל אמצעי הוכחה) סינלגמטי (מכיוון ששני הצדדים צריכים למלא התחייבויות כלפי האחר), אישי, שכן על העובד לבצע את משימותיו בעצמו, ביחס לתלות, ללא האצלתם לצדדים שלישיים, מכבידה (חוזה העבודה נחשב למכביד: העובד מקבל תמורה בכסף ו/או בטובין עבור עבודתו וביצוע רצוף, שכן הוא נמשך לאורך זמן מסוים (לתקופה קצובה) או ללא הגבלת זמן.
