מיקור חוץ של שירותים, הנקרא גם מיקור חוץ או "מיקור חוץ" הוא דרך לארגון עבודה עסקית לפיה החברה הראשית מבצעת משימה חיונית ומאצילה לאחרים, מקצועות משניים, שבהם חברות אלו מתמחות, למרות פעילויות חיוניות של החברה גם נמצאת כיום במיקור חוץ, שכן הדבר מוזיל עלויות ומגביר את האיכות מכיוון שלחברה הנשכרת יש יותר ניסיון בתחום, ודרישות האיכות שהמתחרות בשוק הגלובלי מחייבות זאת. זה קורה, למשל, במפעל בגדים בו מעוצבים הדגמים, אך ייצור הבגדים מתבצע במיקור חוץ. מקובל גם לבצע מיקור חוץ של בחירת כוח אדם או פעילות חשבונאית של חברות.
למרות שניתן להסכים על האחריות התואמת להם בין הצדדים, המנהל והקבלן, חוק חוזה העבודה, בסעיף 30 שלו, כדי למנוע הונאות עובדים, מבסס סולידריות כאשר אחריותו של מנהל החברה ביחס ל החברה החוזה, וחובות המבקר המוטלות על החובות ביחס לעובדים ולארגוני ביטוח לאומי.
בית המשפט העליון לצדק של האומה הארגנטינאית בשנת 1993, לא כלל את יישום הסולידריות מסעיף 30 של LCT בתיק "Rodríguez Juan Ramónc/Compañía Embotelladora Argentina S. A ועוד" לזכייניות, משום שכדי שתתקיים תוצאה כזו, היא סברה שהשירותים הניתנים על ידי החברה המותקשרת חייבים להשלים את הפעילות הרגילה של החברה הראשית. בפרשה נועדה להפגין הזדהות עם חברת הסודה "פפסי", בשל דרישת עובד הבקבוק שהשתמש בנוסחה של חברת הסודה להכנת המוצר שלו. משהפך את החלטת הלשכה, בית המשפט הבין שעבודת הבקבוק לא הייתה חלק מהפעילות הרגילה של Pepsi Cola argentina S. A. C. I.
