דיני העבודה מציגים שורה של מאפיינים מיוחדים שלמרות שהם מציבים אותם בתוך המשפט הפרטי, מכילים נורמות רבות של סדר ציבורי המגבילות את האוטונומיה של הרצון בחוזי עבודה. זאת, בשל העובדה שמטרתו של חוזה העבודה היא עבודת אדם, שאמנם היא מכבדת את האדם, אך חשופה להתעמרות מצד מעסיקים, שכן חוזה העבודה מקים יחסי כפיפות מצד העובד כלפי המעסיק. שנהנה מעליונות כלכלית וטכנית, וגם בעל סמכות על העובד.
בגלל הנסיבות האלה:
1. דיני העבודה מעניקים הגנה מיוחדת לאחד הצדדים למערכת היחסים, העובד, באמצעות עיקרון "in dubio pro operator".
2. מושא חוזה העבודה אינו כפוף להחלפה, ועליו להיות בחינם ובתשלום, כך שייפול תחת תחום דיני העבודה.
3. ניתנת האפשרות לצדדים להכתיב בעצמם את תקני העבודה שלהם, באמצעות הסכמים קיבוציים, באמצעות משא ומתן קיבוצי.
4. עם התפתחות חוק העבודה, הגלובליזציה והעזרה של אמצעים טכנולוגיים חדשים, העבודה הולכת וגוברת דינמית וחוצה גבולות, והופכת לחוק טרנס-לאומי.
5. הוא מעגן זכויות הן לעובדים בודדים והן לנושאים קולקטיביים, העולות כדי להגן על האינטרסים של כל קבוצת עובדים: האיגודים.
6. לגילדות או לאיגודים בעלי מעמד חוקי ניתנת אפשרות למכשיר מאבק מיוחד להשגת דרישות העבודה, שהיא זכות השביתה.
