המילה ספורט פירושה, על פי האטימולוגיה שלה (מהלטינית "disportare"), לשים בצד עבודה, כלומר, ליהנות. לפי G. Lüschen, ספורט צריך להיתפס כפעולה חברתית, המתרחשת באופן משחקי ותחרותי, בין צדדים או טבע מאתגר, שבה מיושמים מיומנויות, טקטיקות ואסטרטגיות על מנת להשיג תוצאה חיובית ביחס ליריב.
מבחינה חברתית, ספורט הוא מחזה, שבו משלמים כרטיסים, מה שגורם למארגנים שלו הכנסה כלכלית. עבור הספורטאי החובב, הזכייה מרמזת על יוקרה, עבור המקצוען עצם העיסוק בספורט בפומבי היא תמורה כלכלית. כל זה חייב להיות סטנדרטי.
במדינות מסוימות, כוח פוליטי ביצע פוליטיזציה של הספורט, כפי שקרה בברית המועצות, שבה ספורטאים היו פקידי מדינה. במערב, ספורט זר לפוליטיקה.
כמו כל פעילות אנושית, ספורט צריך כללים שיש לאגודי ספורט; אך כיום מדברים על דיני הספורט כענף אוטונומי של המשפט, או חלק מהמשפט המנהלי, שיכלול כללים המסדירים את הפעילות, ואת הפעולה התואמת את המדינה כגוף לקידום פעילות ספורט, הקשובה לתפקודה. שעבורו נדרשת הכללתו כערבות חוקתית.
זה נעשהבסעיף 43 של החוקה הספרדית, אשר בסעיף קטן 3 מבטא את חובתן של סמכויות הציבור לקדם חינוך לבריאות, חינוך גופני ופעילות ספורטיבית. סעיף 148 מעניק סמכויות לקהילות האוטונומיות, ומזכיר ביניהן בסעיף 19 את קידום הספורט. בעולם, ישנם בתי משפט וארגונים בעלי סמכות בענייני ספורט, המקבלים החלטות על-לאומיות. בכדורגל, IFAB או International Football Association Board היא התאחדות בינלאומית שהחלה לפעול בלונדון ב-1886; מורכב מארבע התאחדויות הכדורגל הבריטיות ופיפ"א. ישות זו אחראית לבסס את כללי הכדורגל ברחבי העולם ולשינויים שלו.
