כוח היא מילה לטינית שמקורה במילה הלטינית "potere" שרומזת במובן פוליטי ליכולת הפיקוד. סמכויות המדינה (כוח ביצוע, סמכות מחוקקת וכוח שיפוטי) הן ישויות בלתי אישיות, אשר צריכות להיות מופעלות על ידי אנשים ספציפיים, שיושקעו בסמכות להפעלת הכוח. לא רק שהמדינה זקוקה לסמכות, אלא שהיא מאפיין של כל ארגון למנוע כאוס, ומרמז על כפיית רצון של אחד או אחדים על זה של אחרים.
לרשויות אין את כוחה של המדינה, אבל יש להן את הכוח במדינה, כאנרגיה איכותית של פיקוד אפקטיבי, הממונה על אליטה פוליטית, הדורשת צייתנות כמקביל, שאם תתקבל מוכרים יקבלו לגיטימציה וחוקיות אם הם ייבחרו בצורה דמוקרטית.
מי שמפעילים סמכות זו הם הנשיאים, המושלים, המחוקקים, השופטים, המכוונים את המדינה למטרות טובת הכלל על ידי קבלת החלטות או מעשים פוליטיים, שהם כופים במידת הצורך, בכפייה, בהיותם המטרה של סמכות הסמכות הפעלתה, הניהול, השליטה והשימור שלה, בהתאם לחוקה ולחוקים, הכרוכה אחרת באחריות פוליטית.
בין הרשויות הללו יש יחסי שליטה והיררכיות, כדי למנוע התעללות. להחלטות המתקבלות על ידי הרשויות אין אופי סובייקטיבי,אבל אובייקטיבי, שכן הם לא נלקחים באופן אישי, אלא כנציגי כוח המדינה. יש להשלים את כוח הסמכות עם האפקטיביות, עם וניהול נאות של כוח, הממונה על הבירוקרטיה.
הכוח הפוליטי של הרשות הוא חוקי וניתן על ידי חוקות לאומיות, הקובעות את היקפה ומגבלותיה.
