האחריות הפוליטית של פקידי ציבור היא דרישה לשלוט בתפקידיהם, שחייבים לעמוד בחוק, ולכן מי שמפעיל כוח חייב לתת דין וחשבון לכוח אחר. הממשלה חייבת לעשות זאת בפני הפרלמנט, האחרון לפני הממשלה, ושניהם לפני האזרחים שבחרו בהם.
בספרד, שהיא מונרכיה, מכיוון שהממשלה נבחרת על ידי הפרלמנט, היא מגיבה לה. סעיף 101, סעיף 1, של החוקה הספרדית קובע את האפשרות שהממשלה תיפסק, אם היא תאבד את אמון הפרלמנט. אחריות פוליטית היא משותפת.
במשטרים רפובליקניים, השליטים נבחרים על ידי העם, הן עבור חברי הזרוע המחוקקת והן עבור חברי הזרוע המבצעת. מסיבה זו, לפעולות פוליטיות יש מידה רבה של חופש, לקבלת החלטות, המושארות לקריטריונים של זהירותן הפוליטית, מה שיכול אף להביא לעזיבתן את התוכנית הממשלתית, שהן היו מציגות ועבורה הצביעו. שכן, השארת לציבור הבוחרים את האלטרנטיבה היחידה להעניש אותם בבחירות הבאות באי הצבעה עבורם.
בארגנטינה, לאחריות פוליטית יש שני מכשירים למימוש: משפט ההדחה, המאפשר הדחה מתפקידם לפני תום תפקידיהם (עבור חברי הרשות המבצעת ובית המשפט העליון לצדק) על ידי הקונגרס (לשכת סגנים מימאשימים וסנטורים שמחליטים) במקרה של ביצוע לקוי של תפקידים או פשעים. לגבי הסמכות המחוקקת, ההדחה מתאימה ללשכות, ברוב של שני שלישים מהקולות. בנוסף, הם יכולים להמשיך להדיח כל אחד מחבריהם, הנהנה מחסינות פרלמנטרית, כדי שיוכלו להישפט על פשעים.
לכמה מדינות כמו ארה"ב (ב-26 מדינות) וונצואלה יש הוראות בחוקותיהן להחזרה או ביטול, מה שמאפשר לאזרחים עצמם לפטר את נבחר הציבור לפני תום כהונתו, באמצעות משאל עם.
