טכניקה היא נטייה הולמת של אמצעים המובילים למטרה, הנראית נפרדת לחלוטין מהאתיקה ואינה מרכיבה מדע בכללותו, מכיוון שהיא נעדרת יומרה של אוניברסליות. הטכניקות אינן מוסריות, בעוד שפוליטיקה חדורה בערכים שכן מדובר בפעילות המכוונת לטובת הכלל, ובעלת אופי של ידע מדעי.
עם זאת, הקשר בין פוליטיקה לטכניקה מתבהר כאשר אנו חושבים שהמטרות המוסריות של הפוליטיקה זקוקות לטכניקות או אמצעים מסודרים שלוקחים אותה בדרך הנכונה לעבר המטרה המיועדת.
פוליטיקה כטכניקה הוצעה על ידי מקיאוולי (1469-1527) בעבודתו "הנסיך", שם הוא חשף את הטכניקות שבהן על שליט להשתמש כדי להשיג יעילות, תוך ניתוק פעולותיו מהאתיקה.
אלה הרואים את תפקידה העצום של הטכניקה בפוליטיקה, במיוחד באמצעות הופעת אמצעים טכנולוגיים חדשים, מולידים זיהוי בין פוליטיקה לטכניקה המכונה טכנוקרטיה, עם שליטה בכוח הפוליטי על הטכנאי (כוחו של מכונות) אך בשיתוף פעולה נהדר מהמומחים.
בשל עבודת הטכנולוגיה, טכניקות עברו שיטתיות רציונלית, והפסיקו להיות מתכונים פשוטים כיצד ליישם ידע מסוים. למי שיש ידע טכני יש דרכון להתערב בהחלטות פוליטיות, להשיג את שלהןיעילות.
בדיוק כפי שאפלטון ואריסטו הציעו כשליטים את החכמים או הנבונים, שהם אלו שעשו מונופול על האפשרות לדעת צדק; עם הקידמה הטכנולוגית, הידע הוא פריבילגי, כאשר טכנאים מופיעים עם השפעה רבה בקבלת החלטות פוליטיות.
