הכוח המכונן הוא זה המופעל על ידי העם באקט ריבוני, שבו האזרחים בכללותו נותן לגיטימציה לאותו מעשה, שבו הוא מבטא את רצונו הפוליטי. זהו המעשה המכונן שבאמצעותו העם נותן לעצמו חוקה, כחוק העליון והקוד הפוליטי של האומה, המארגן את המדינה, שבאמצעותו נוצרות הסמכויות המורכבות, או הסמכויות המכוונות הנגזרות: הכוח המבצע, הכוח המחוקק והכוח המחוקק. מערכת המשפט, וזכויות תושביה מוכרות.
נושא המעצמה המכוננת הוא אנשי האומה, כוח המבוסס על עקרון הריבונות העממית, שנולד מרעיונות ההשכלה שהיוו השראה למהפכה הצרפתית של 1789. עמנואל-ג'וזף סייס (1748- 1836) הוא קבע כי חוקה מניחה את קיומה של מעצמה מכוננת, אשר עבורו שוכנת בעם.
הסמכות ליצור את החוקה משתרעת על הסמכות של תיקון או שינוי שלה. זוהי משימה פוליטית לא חוקית, וזו הסיבה שהיא קיימת רק במדינות עם חוקה נוקשה, שבהן החוקה אינה משתנה על ידי הכוח המחוקק, כמו חוקים אחרים.
זהו כוח פוטנציאלי, אובייקטיבי ויסודי, לא רגיל, אלא יוצא דופן, שכן הוא מתעדכן בעת זימונו או כינוסו, להקים את המדינה באופן רשמי, לארגן ולסדר אותה.
הכוח המכונן אינו יוצר לא את העם ולא אתמדינה, כי אלה כבר קיימים (קודם העם ואחר כך המדינה) אבל היא כן ממסדת אותם.
ההקדמה של החוקה של האומה הארגנטינאית משנת 1853 מתייחסת למעצמה המכוננת כאשר בראשיתה נכתב "אנחנו, נציגי העם… "התאספנו בקונגרס המכונן הכללי…"
