דמוקרטיה שכבר הוכרה על ידי אריסטו כצורת ממשל טהורה, אם כי בדמוקרטיה הישירה האתונאית שוויון וזכויות מוכרות היו רק למיעוט שהרכיב אזרחים אתונאים, למעט עבדים ונשים, היא הצורה הטובה ביותר של ארגון פוליטי כפי שהוא מקדם דיאלוג, השתתפות וצייתנות בהסכמה, ביטול טוטליטריות, תחת שלטון החוק.
עבור אריסטו, השוויון בדמוקרטיה מבוסס על מספרים ולא על מידות טובות, ומכיוון שהעניים הם יותר, הם יהיו אלה שיכפו את החלטתם להדרה של המיעוט העשיר. השיטה הזו דורשת להיות שוויונית, שגם עניים וגם עשירים יבואו לכבוש את בתי השופטים ולכולם, גם לעניים וגם לעשירים, יהיו זכויות שוות.
קלוד לפורט, מדען פוליטי צרפתי מאמין שאי אפשר לתקוף את החירויות שנולדו במאה השמונה-עשרה מבלי שהבניין הדמוקרטי יקרוס. כדי שתתקיים דמוקרטיה ייצוגית, יש לכבד את החופש הפוליטי, הפלורליזם ואת זכויות המיעוטים.
דמוקרטיה מרמזת על מימוש חופשי של חירויות הפרט אך תוך כיבוד מגבלות חוקיות. אסור לבלבל בין דמוקרטיה לעשות מה שאתה רוצה. זה ככה, לעשות מה שכולם רוצים, כל עוד לא הפרו את המגבלות שהוטלו על ידי החוקים, לכבד אתזכויות של אחרים. פעמים רבות נדרשות קורבנות מסוימים ממגזרים שמקבלים יותר רווחים, שחייבים לשאת בנטל מס גבוה יותר, כדי להשיג חלוקה הוגנת יותר של העושר, השקעת הכסף הזה בחינוך, בריאות וביטחון, כדי שהזכויות שהדמוקרטיה חייבת להבטיח יגיעו לכל חברי הגוף החברתי.
ב"דמוקרטיה באמריקה" אלכסיס טוקוויל הביע שחולשה אנושית דורשת נתינה וקבלת תמיכה, כל אחד מגלה שהאינטרס המיוחד שלו מבולבל עם זה של כולם. אולי זה יהפוך אומה לפחות חזקה וחזקה בכללותה, אבל לרוב האנשים המרכיבים אותה יהיה שלום ושגשוג.
