ריבונות עממית מרמזת שבדמוקרטיות הכוח נמצא אצל העם. ביוון העתיקה, ליתר דיוק באתונה, עם שיטת הדמוקרטיה הישירה, האנשים (שהורכבו מאנשים חופשיים ואזרחי אתונה) הם שהכריעו בסוגיות החשובות ביותר של המדינה. בדמוקרטיות המודרניות, לאחר המהפכה הצרפתית, למרות שהריבונות שוכנת בעם, מסיבות מעשיות, של כמות, מאחר שהאזרחות הורחבה לנשים, ואין עוד עבדים להדרה, הכוח העממי אינו מופעל ישירות, אלא העם מאציל את כוחו לנציגים שהם בוחרים באמצעות זכות בחירה (דמוקרטיה עקיפה) פרט לכמה צורות חדשות של השתתפות הנקראות צורות דמוקרטיה ישירות למחצה (התייעצות עממית, משאל עם, משאל עם).
סעיף 1 של החוקה הלאומית של ארגנטינה קובע את צורת הממשל הייצוגית. סעיף 22 מבהיר שהעם מתכוון ומושל רק באמצעות נציגיו.
סעיף 39 לחוקת מדינות מקסיקו קובע שהריבונות הלאומית שוכנת בעצם בעם, והעם הוא הנהנה מהכוח הציבורי הנובע מהם. זה נותן לעם את הזכות לשנות את צורת הממשל בכל עת. סעיף 40 קובע שהם מורכבים ברפובליקה ייצוגית. סעיף 41 קובע כי הריבונותפופולרי בא לידי ביטוי באמצעות מעצמות האיחוד, ועל ידי המדינות, לפי העניין.
החוקה הפרואנית גם קובעת שיטה ייצוגית (סעיף 43) שבה פקידים עומדים לשירות האומה (סעיף 39) ושכוחה נובע מהעם (סעיף 45)
אם כך, הכוח האובייקטיבי, הייחודי והבלתי ניתן לחלוקה, שוכן בעם, המאציל אותו לרשויות שהוא בוחר ושעליו לציית להם בהסכמה, מה שנותן להם לגיטימציה.
