הסנאדוקונסולטוס היו במשפט הרומי חוות דעת של הסנאט, שהיה לו, מהאימפריה, כוח החוק. הם מוגדרים על ידי גאיוס, במכונים שלו, כ"מה שהסנאט מזמין וקובע".
הסנאט-ייעצים או "סנאטוס-ייעוץ" היו החלטות שהתקבלו על ידי הסנאט בישיבה פומבית (דלתות פתוחות) שכינס המלך במלוכה; ובמהלך התקופה הרפובליקנית, על ידי שופט בעל ה"ius andi cum populo", שופט זה בתורו ניהל את המושב. הם נעשו תמיד במהלך היום, קודם לכן זימנו את החסות.
כל סנטור יכול היה לדבר כל עוד הוא רוצה, בהיותו הראשון שהביע את עצמו, את "הנסיך הסנאטוס". כדי להצביע, הסנטורים, בעמידה, התקבצו לפי דעות משותפות. בתקופה הרפובליקנית הייתה להם חשיבות רבה ונדיר מאוד שהמגיסטרט שזימן את הסנאט פעל אחרת ממה שהצביעו שם, למרות העובדה שהם לא היו מנדטוריים, שכן רק לבחירות היה הכוח הזה להכתיב חוקים. הם היו נתונים לווטו של הטריבונות.
במהלך האימפריה, שש מאות החברים שהרכיבו כעת את הגוף מונו על ידי הנסיך, שבתורו עמד בראשו. בשלב זה הם רכשו את כוחו של החוק, אך נשלטו באופן מלא על ידי הקיסר.
לפי טקיטוס, מתקופת הקיסר טיבריוס, "הבחירות הלכו משדה מאדים לסנאט"
במהלך האימפריה המאוחרת, הסנאט התייעץ עם ערך אבוד, לאור הבולטות שהושגו על ידי החוקות הקיסריות.
בין המשטר הרפובליקאי, שבו התבטא רצון העם בבחירות, לבין המשטר של האימפריה הנשלטת או התחתית, שבו הנורמה המשפטית הייתה נביעה של הרצון האימפריאלי, מתייעצי הסנאט מופיעים כ צורת מעבר בין שתי המערכות.
