בשם זה ידועה משאל משאל עם תאריך לא ברור שקבע שכאשר תפקיד או עסק הוטל על פי חוק, תפקיד זה לא יכול להתקיים על ידי האדם שהציע את החוק, או על ידי קרוביהם, או שותפים.
הידוע והטרנסצנדנטי הרבה יותר היה חוק אבוטיה בין השנים 150 ל-120 לפנה"ס. שהציגה את השיטה הפורמלית, בתחום הפרוצדורלי האזרחי, שבאמצעותה החל ההליך הנוקשה של "הלגיס פעולות" לדעוך, ולהוחלף בהדרגה בשיטה הזו, הפחות חגיגית, וזה לא היה בעל פה לחלוטין כמו קודמו, אלא אלא היה לו חלק כתוב, הנוסחה, למרות שהיא המשיכה לחלק את התהליך לשני שלבים (השלב ב-iure, שהתקיים בפני השופט, וה-apud iudicium, שהתקיים בפני השופט).
ה"Lex Iulia Iudiciorum Privatorum" של שנת 23 לפני הספירה השלים אותו, בתנאי שמינוי השופט צריך להתבצע גם בנוסחאות.
ה-Lex Aebutia הוא גם זה שביטל בתקופה הקלאסית של המשפט הרומי את החקירה החגיגית שנעשתה ב"furtum conceptum" (אשר הענישה את עבירת ההסתרה). חקירה חגיגית זו (“לאנס ליקיוק”) בוצעה על ידי הנפגע שביצע חיפוש אישי בכתובת שבה היה אמור להימצא החפץ הגנוב, כשהוא צריך לעשות זאת עירום, כשרק חוט קשור סביב מותניו, וכן מגש בידו, שבו יניח את הדבר, אם יימצא. הרציונל היה ההוויה ההיאעירום, הוא לא יכול היה להניח את החפץ בעצמו כדי להפליל את בעל הבית. ה"לקס אבוטיה" החליף את אותה חקירה מגוחכת בחקירה אחרת שבה נדרשה רק נוכחות עדים.
