תביעות אזרחיות או הנקראות גם תביעות, עשויות להוביל להכרה בזכות שנפגעה, באמצעות מה שנקרא ידיעה או פעולות הצהרתיות (להבדיל מביצועים או אמצעי זהירות) מכיוון שהשופט הוא זה שידע קודם על התיק חייב להחליט על זה. הן יכולות להיות הרשעות, כאשר זו תביעתו של התובע, הרוצה לקבל טובת הנאה מהנתבע, שתפורט בהרשעה, שתאפשר לו להעמידה לדין באמצעים ביצועיים.
בניגוד לפעולות גינוי, פעולות הצהרתיות בלבד, שהן גם חלק מהידיעה או פעולות הצהרתיות, אינן חותרות למימוש טובת הנאה על ידי הנאשם, אלא מתן פסק דין הצהרתי בלבד המעניק ודאות לחוסר ודאות מערכת יחסים משפטית, מבחינת קיומו, היקפו או אופניו. במקרה זה, פסק הדין אינו אמצעי לאכיפת התביעה, אלא מטרה בפני עצמה, שכן מה שהתובע מבקש הוא שיחסיהם ייחשבו אמתיים, לאחר שהוכחו.
דוגמאות לפעולות הצהרתיות בלבד הן תביעת השתייכות, תשלום במשלוח, הכרה במסמך כאותנטי, זיוף של מסמך ציבורי, או הצהרה שמישהו הוא הבעלים מכוח מרשם רכש..
כלולות גם בפעולות ההצהרה או הידע, הפעולות המכוננות, המבקשות שינוי ביחסים המשפטיים הקיימים, המהווים מצב חדש, בעת מתן גזר הדין. באלו, כמו בהצהרות, ניתנת הצהרת ודאות בדבר יחסים משפטיים, אך נולדת מדינה חדשה עם המשפט המכונן. דוגמה: מי שמבקש להתגרש, כאשר לאחר גזר הדין בני הזוג יפסיקו להיות נשואים כדי לעבור למצב משפחתי גרוש.
