הפעולה היא הכלי שהחוקים הפרוצדורליים מעניקים למי שסבור שזכותם הופרה או שצריכים לבקש התערבות הצדק להחליט בעניין הצהרתי כלשהו של זכות או לאשר הסכם, או להעניש פושע לכאורה, במקרה של פעולות פליליות.
הפעולה היא בלתי נמנעת כדי להפעיל את המנגנון השיפוטי (לתיאוריה הקלאסית הפעולה היא חוק בתנועה, ביטוי דינמי של חוק סובייקטיבי) המספקת לרשות השופטת את העניין שעליו להכריע, הכלול בתביעה או במקרה של הפעולות הפליליות בכתב האישום. הפעולה היא אם כן דרישת סמכות השיפוט, וגם גבולה, מבחינת התוכן המוגש לפסק הדין. תחום השיפוט של "iurisdictio" הלטינית מגיע מהמילים "ius dicere" שפירושו להכריז על הזכות.
ההליך השיפוטי הוא שמאחד את הפעולה ואת תחום השיפוט. התביעה מפעילה את סמכות השיפוט, כפעילות הנובעת מתפקידה הריבוני של המדינה, שהיא פעילות מסוימת וקונקרטית המחילה חוק כללי על המצב המסוים שהועלה במקרה הספציפי.
מה שלא צריך להיות מזוהה הוא הזכות עם הפעולה, כי כפי שאומר קרנלוטי, מצד אחד יש את הזכות הסובייקטיבית של השחקן, ומצד שני הפעולה כזכותעצמאי, שבאמצעותו הזכות הסובייקטיבית שלטענתו תוכר או תישלל על ידי תחום השיפוט.
התובענה לא תמיד מוגשת על ידי תובעים פרטיים, שכן במקרים מסוימים סמכות השיפוט נדרשת לפעול על ידי רשויות המדינה בעצמן, כפי שקורה בפעולות פליליות ציבוריות.
