
הפעולה היא האמצעי שהחוק מעניק כדי להעמיד תביעה משפטית לדין באמצעות תביעה משפטית.
תובע הליך שיפוטי נקרא שחקן, ועליו להיות לו זכות סובייקטיבית פגועה, המהווה את מושא תביעתו. באמצעות הפעולה יוצאת לדרך פעילות בית המשפט, והמשפט מתחיל עד לגזר הדין. התביעה מופנית למדינה בבקשה לבקש התערבותה והגנה מפני פגיעה חזקה של זכות, שיש להוכיחה.

במשפט הרומי קרה ההיפך, לאנשים לא היו פעולות על זכויות סובייקטיביות, כפי שקורה היום, אבל השיטה הפרוצדורלית הרומית הייתה מערכת של פעולות, שברגע שהן ניתנו לבעל העניין, הם עשו כן. נולד עבורו, הזכות הסובייקטיבית המקבילה.
בהתאם לעניין, הפעולות יכולות להיות פליליות, אזרחיות, עבודה, מחלוקות-מנהליות וכו'. בפעולות פליליות יש לקחת בחשבון שבאופן עקרוני מדובר בפעולות ציבוריות, שהתובע שלהן הוא התובע. יש גם מקרים פרטיים ופרטיים. בשאר התהליכים תמיד צריך להיות נושא, אדם טבעי או משפטי, מתעניין, שמקדם אותם.
במשפט האזרחי פעולות יכולות להיות אישיות, נגד נושא מסוים, או פעולות אמיתיות, אז אומנם או נגד כולם. החובות טבעיות הן אלה שלא נותנות פעולה כדי לבקש את מילוין.
לטענות התובע שנוסחו בתביעה יש את הצד השני של החריגים וההגנות שהנתבע יכול להתנגד להן במתן תשובה לתביעה תוך מימוש זכות ההגנה שלו.