לשופטים יש סמכות קבלת החלטות, המאפשרת להם לפתור את הסוגיה שהוגשה לידיעתם, לא רק לשים לה קץ, אלא לקבל החלטות במהלך התהליך לאור אותה תוצאה סופית.
פסק הדין הוא ללא ספק ההחלטה השיפוטית המהותית, שכן היא פותרת את הסוגיות בהליכי ליטיגציה בין על ידי הרשעה או זיכוי של הנאשם בהליך פלילי, או על ידי הכרה או התעלמות ממה שהתובע התכוון בהליך אזרחי. במקרים של פסק דין בערכאה ראשונה, שעליהם ניתן לערער, פסק דין זה אינו מסיים את התהליך באופן סופי, אלא הוא ייבחן, ולאחר מיצוי הערכאות הערעור, הוא יהפוך רק לפסק דין.
החלטות ביניים הן אלו הניתנות במהלך התהליך, למשל להכרעה בתקריות, שהן גישות נלוות, כמו בקשת שחרור במשפט פלילי.
נכללות גם כאמצעי ביניים ההחלטות שמחליטות על מאמר, שהוא סופי, למשל זה שמחליט על פסק דין.
החלטות הגורמות לנטל בלתי הפיך, היא כאשר לא ניתן עוד לטפל בסוגיה שהוכרעה למרות שהתהליך נמשך, למשל אי קבלת אמצעי ראיה חשובים.
כל ההחלטות האלה צריכות להיות מוטיבציה, תוך כדישאלו שחושפים לאחר מכן אינם דורשים זאת.
אלו הם הסדרי הביניים או הגזירות הפשוטות של פורמליות גרידא, שהם אלו המבקשים לקדם את התהליך, למשל ההחלטה המורה על שמיעת התובע או המורה על פתיחת ראיות.
