נאשם נקרא אדם שמזוהה כמשתתף במעשה פלילי בכל תוקף, ויש נגדו מעשה פרוצדורלי. אין צורך לזקוף לשלילת חירות, מספיק שיש תביעה, תלונה או סיכום במשטרה.
המעשה הפרוצדורלי יכול להגיע לא רק משופט, אלא גם מתובע או מהמשטרה בשלב החקירה המוקדמת.
הנאשם ישמור על איכות זו עד להכתבה של גזר הדין השיפוטי שיזכה אותו כחף מפשע או ידון אותו כאשם. בינתיים, חזקת החפות גוברת. במילים אחרות, הנאשם הוא אותו אדם המיועדת לביצוע פשע מהשלבים הראשונים של התהליך ועד לשיאו. זה עולה בקנה אחד עם שמו של הנאשם, כאשר מתקבלת הצהרת חקירה.
מחברים כמו אודריגו טענו כי הנאשם מואשם רק עד להצהרת החקירה, שכן מכאן ואילך יש חשד מספק והוא ירכוש את איכות העמדה לדין. כפי שאנו יכולים לראות, מחבר זה אינו מזהה את המושגים של הנאשם עם אלה של הנאשם.
סעיף 72 לחוק סדר הדין הפלילי של האומה הארגנטינאית מגדיר את הנאשם ככל אדם שנעצר או מצוין כמשתתף במעשה פלילי, בכל דרך שהיא, ומכאן ואילך נהנה מהזכויות המוקצות בקוד, עד ל- התהליך הסתיים. אם הנאשם יעוצר,הוא או קרוביו מוסמכים לגבש את בקשותיהם בפני הפקיד הממונה על השמירה עליו, והוא יעביר אותן מיד לשופט המוסמך.
הנאשם הוא חלק מההליך הפלילי וככזה נהנה מזכויות וערבויות להליך הוגן ולהוכחת חפותו. סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי של האומה הארגנטינאית קובע שבמקרה של ספק, תתקבל ההחלטה המעדיפה את הנאשם. סעיף 73 מעניק לו את הזכות, עוד לפני החקירה, להפעיל את הגנתו.
