הקהילה התורשתית המורכבת מהיורשים המשתתפים בערעור על הירושה מייצרת מצב של חלוקה תורשתית זמנית, המסתיימת בדרך כלל בחלוקה, שבה המכסה המופשטת או האידיאלית שעליה היה כל אחד מהם. נכסי הירושה. כבר התייחסנו למצב זה של חלוקה חולפת כשעסקנו בקהילה התורשתית.
נתייחס בהזדמנות זו למקרים של חלוקה כפויה זמנית שנקבעה בחוק 14,394 בסעיפים 51 עד 55, שבהם צפויים חמישה מצבים:
1. חלוקה לפי צוואתו של המנוח, אשר לא תעלה על 10 שנים. אם המנוח קובע טווח ארוך יותר, הוא מצטמצם ל-10 שנים. אולם, למרות רצון גלוי זה של המנוח להטיל את אי-החלוקה; עקב נסיבות חמורות, או של תועלת ברורה או כדי להגן על האינטרס הלגיטימי של צדדים שלישיים, השופט, לבקשת הצד המעוניין, רשאי לאשר את החלוקה, כולה או חלקה.
2. ניתן להסכים על החלוקה בין היורשים המשותפים, גם לתקופה מקסימלית של 10 שנים, הניתנת לחידוש, תוך השארת חלוקת הנכסים הזמנית לצורך שימוש והנאה. במקרה של יורשים חסרי יכולת, נדרש אישור שיפוטי של ההסכם שנחתם על ידי נציגיהם החוקיים. מסיבות מוצדקות, כל יורש רשאי לבקש את החלוקה.
3. החלוקה על פי צוואה של המוריש של נכס מסוים או של מפעל המיועד למסחר, תעשייה, חקלאות, כרייה או משק חי, עד שהיורשים המשותפים כולם מבוגרים יותר, גם כשדרושות לכך יותר מ-10 שנים.
4. חלוקת חברה שהוטלה על ידי בן הזוג שנותר בחיים שרכש או הקים אותה, כולה או חלקה, לתקופה שלא תעלה על 10 שנים, שבה יהיה בן הזוג המינהל. אם קיימות סיבות חמורות, לבקשת בעל דין, השופט רשאי לאשר את החלוקה.
5. חלוקת הבית, אם היה זה מקום מגוריהם הרגיל של בני הזוג על פי צוואתו של בן הזוג שנותר בחיים, לתקופה מקסימלית של 10 שנים, אם הרכישה או הבניה בוצעו בכספים מהשותפות הזוגית. גם מסיבות חמורות, השופט יכול להמשיך, לבקשת צד, לחלק אותו.
