קונגרואנס הוא עיקרון פרוצדורלי המבטיח הליך הוגן, שמסמן דרך עבור השופט להגיע לגזר הדין, ומציב גבול לסמכות שיקול הדעת שלו. בהליך האזרחי, השופט אינו יכול ליזום אותו בעצמו, ואף לא להתחשב בעובדות או בראיות שלא נטען על ידי הצדדים, ויש להגביל את העונש אליהם: רק את המתבקש בתביעה. ההתאמה כאן באה לידי ביטוי בהלימה בין המבוקש לבין ההכרעה השיפוטית הכלולה בגזר הדין. יש להתייחס אך ורק לצדדים המעורבים, להתייחס לחפץ או לבקשה (פינוי, שטר, הפרת חוזה וכדומה) ולעילה הספציפית (עילות) שבמחלוקת, ללא התחשבות בהיבטים או ראיות שהצדדים לא סיפקו.
השופט בגזר דינו, חייב להביע בסימולים את הסיבה להחלטתו, תוך התייחסות לעובדות שהצדדים הפעילו ולראיות שהופקו וליישם את הנורמות המשפטיות הרלוונטיות. לאחור, החלק המבצעי מגנה, מזכה או תביעות שכנגד אך תמיד בהתאם לבקשה.
משפט לא מתאים הוא שרירותי, שכן הוא חורג מסמכותו של השופט, בין אם הוא מחליט יותר ממה שנטען, או פחות ממה שהתבקש, או בנושאים לא מנוסחים.
במקרה של ערעור, על בית המשפט העליון להגביל את עצמו להכריע מה הייתה הסיבה לכךהבעת תלונות, אי יכולת לשנות את גזר הדין הפוגע במתמודד. הצהרת הערעור חייבת להיות מפורשת ועליה להתבסס על הרוב המוחלט של הקולות.
