המשפט ההומניטרי הבינלאומי הוא מכלול הנורמות העל-לאומיות, שנועדו להגן על אותם בני אדם הסובלים מקיפוח ואלימות בעולם, במהלך סכסוכים מזוינים, מבלי להשתתף בהם באופן פעיל, המוכרים כמגזרים פגיעים באוכלוסייה. הוא אינו עוסק ספציפית בחקיקה בנושא פעולות איבה, שכן מדובר בחוק המלחמה הבינלאומי, אלא בהשלכות הרות אסון של מלחמה על האוכלוסייה האזרחית, במיוחד על קשישים, נשים וילדים.
רצח העם הנאצי, רצח אזרחים ברואנדה וביוגוסלביה לשעבר, הם רק דוגמאות לאכזריות שהאדם יכול להתממש, ולמה שהחוק צריך להתמודד איתו כדי לנסות למנוע אותן או לפחות לגנות אותן. הקמת בתי משפט כדי לשפוט את הפשעים הללו הראתה שהנורמות ההומניטריות הבינלאומיות הללו ישימות ביעילות.
דוגמאות לנורמות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי הן ארבע אמנות ז'נבה משנת 1949 והפרוטוקולים הנוספים שלהן משנת 1977, אמנת 1980 האוסרת על נשק קונבנציונלי מיותר, אמנת 1993 העוסקת בנשק כימי, הפרוטוקול מ-1995 העוסק ב- נשק לייזר וועידת 1997 העוסקת במוקשים נגד אדם, שהם לוחמים חבויים שאינםלהפלות בין מטרות אזרחיות לצבאיות.
לאחר שנקבעו הנורמות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי על ידי המדינות, הן מחייבות את כל הצדדים לסכסוך, אך עם זאת, רצוי שכל מדינה תשלב אותן בחקיקה המתאימה שלה, כך שהן יהיו אפקטיביות יותר
