פעילות אגררית המוסדרת על ידי הנורמות של המשפט האגרארי מכוסה גם על ידי דיני הסביבה שכן מדובר בפעילות המשפיעה באופן ישיר ועקיף על הסביבה.
הפקת צמחייה, חד-תרבותיות, שימוש בחומרי הדברה וחומרי הדברה, דשנים ודשנים כימיים, מייצרים השלכות אקולוגיות ברורות שהחוק חייב להסדיר כדי לשמור על בית הגידול הטבעי והמשאבים המתחדשים, המשמשים כל כך הרבה דרך העבודה, והן נחוצות בהחלט לפיתוח שלה.
לחוק האגרארי ולחוק הסביבתי יש אובייקט רגולציה משלהם, אך עם זאת יש נושאים המשותפים לשניהם, כמו למשל כאשר פעילות חקלאית משפיעה על הסביבה. למרות שפעילות ראשונית זו (חקלאות) חשובה ביותר, אין מנוס גם שהיא תתבצע על פי אופן ניצול המכבד את הטבע בחיפוש אחר פיתוח בר קיימא.
בארגנטינה, במובן זה, חוק 25,675: "החוק הכללי של איכות הסביבה" נחקק באופן חלקי ברמה הלאומית ב-27 בנובמבר 2002, המציג מכשירים לפיתוח בר קיימא והגנה על המגוון הביולוגי, המעניק איכות סביבה נורמות מדיניות (תכנון סביבתי של השטח, הערכת ההשפעה על הסביבה, שליטה על פעילויות אנתרופיותאנושי), חינוך סביבתי, אבחון ומידע על הסביבה והמערכת הכלכלית לקידום פיתוח בר קיימא).
ב-28 בנובמבר 2007, חוקק חוק 26,331 בדבר "תקציבים מינימליים להגנת הסביבה של יערות מקומיים", כדי לקדם את שימורם וניהולם בר-קיימא, והטיל את הצורך בביצוע מחקרים על ההשפעה הסביבתית לפני המשך הפינוי..
