סעיף 433 לחוק האזרחי של ארגנטינה אומר לנו שהאפוטרופוס אחראי לנזקים של קטינים מתחת לגיל 10 שגרים איתו, במקרה זה ישירות מי שמעל לגיל זה גם יטיל על האפוטרופוס אחראי פיצויים בגין ההחלה הנרחבת עליהם של אחריות ההורים שסעיף 1114 גורם.
סעיף 1114 של הקוד האזרחי של ארגנטינה, שרפורמה בשנת 1985 בחוק 23,264, קובע עבור אפוטרופוסים ואוצרים את אותה אחריות כמו ההורים ביחס לאנשים שבאחריותם.
למורים ואוצרים, כמו ההורים, מוטלת חובת ערנות כלפי מי שבאחריותם, שאם הם יבצעו מעשים מזיקים, הם יהיו אחראים, תוך השארת אחריות הקשישים בטוחה למשך 10 שנים, שכנגדה. האפוטרופוס רשאי לחזור על מה ששולם כפיצוי בגין נזקים בגין מעשיו של הקטין.
האפוטרופוס חייב להיות מונה ככזה; זה לא מספיק שלמישהו יש קטין תחת השגחתו כדי שמקורו באדם זה באחריות המשתקפת, אלא אם כן היא הובנה על ידי נורמה אחרת כמו האחריות המקבילה למנהלי בתי הספר.
יתרה מכך, האפוטרופוס חייב לחיות יחד עם הקטין כדי שתיווצר אחריות כזו, שכן במקרים כאלה האחריות תועבר למי שהיה תחת השגחתו, למשל אם הוא מחלקה ב-בית ספר או פנימייה. כמובן, אם הקטין אינו גר עם האפוטרופוס, כי האחרון אפילו אינו יודע את מקום הימצאו והקטין משוטט ללא טיפול של מי שמתאים לכך, האחריות תהיה של האפוטרופוס.
כמו הורים, כדי לפטור את עצמם מאחריות, עליהם להוכיח שלא יכלו למנוע את האירוע המזיק, למרות זהירותם וערנותם.
