סעיף 1109 לחוק האזרחי של ארגנטינה מחייב את כל מי שגורם לנזק לתקן אותו, אם זה היה בגלל אשמתו או רשלנותו, בעוד שסעיף 1113 מרחיב את האחריות למעשים של תלויים.
בנזקים שנגרמו על ידי דברים (אמצעי תחבורה) הבעלים או האפוטרופוס רשאים להיות פטורים מאחריות רק, המוכיחים את חוסר אשמתו, אך אם זה היה הנזק שנגרם עקב הסיכון או החטא של הדבר (במקרה זה, למשל, אם הבלמים כשלו) הוא עדיין יישא באחריות לכוח עליון, אלא אם יוכיח שהנפגע אשם או של צד שלישי שהוא אינו אחראי לו.
הפרק הרביעי של קוד המסחר הארגנטינאי, שכותרתו "De los acarreadores, porteadores o transporte entrepreneurs" בכותרת IV, המדבר על עוזרי המסחר, קובע בסעיף 184 שלו כי במקרה של התרחשות במהלך הובלה ברכבת, מוות או פציעתו של נוסע, על החברה לשאת באחריות לנזקים, שלא ניתן לפטור אותם גם כאשר יש הסכמה אחרת.
האפשרויות היחידות שיש לחברת הרכבות להימנע מאחריות כזו היא להוכיח שהתקלה הייתה של הקורבן או של צד שלישי שעל מעשיו החברה לא צריכה להגיב (במקרה זה, אותו צד שלישי חייב להיות נתבע) או שהנזק התרחש עקב כוח עליון.
הפסיקה הרחיבה מעט למעט אחריות של מוביל הרכבת לו הוא מספק כל סוג של תחבורה קולקטיבית.
הקוד האווירונאוטי קובע את אותה אחריות על המוביל בסעיף 139 שלו, כלומר, האחריות הכוללת לנזקים שנגרמו לנוסע עקב מוות או פציעה, בין אם הנזק התרחש בזמן שהנוסע היה על סיפון המטוס או במהלך העלייה או הירידה שלו. סעיף 142 פוטר את המוביל מאחריות אם יוכיח כי נקט בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע את הנזק, או שלא היה באפשרותו לנקוט באמצעים כאלה.
ב-28 במאי 1999 נחתם הסכם במונטריאול במטרה לאחד כללים בנושא תחבורה אווירית בינלאומית, עם פיצוי מקיף עם טווח של שנתיים לפעולה.
לנפגע יש אם כן שתי פעולות, זו הנגזרת מהמשפט האזרחי שאינה פוטרת את האחראי, גם בשל אירוע מקרי או כוח עליון אם זה היה בשל סגן הדבר בעל חוק לשנתיים. התיישנות (סעיף 4037) וכן נותנת תובענה בגין נזק לא ממוני (סעיף 1078) ואחרת למשפט מסחרי עם התיישנות של עשר שנים, ואשר לפי ההלכה הפסוקה אינה כוללת נזק לא ממוני, בפסיקת מליאה של שנת 1964 של הלשכה האזרחית הלאומית.
