כשדיברנו על פיצוי, כאמצעי לסילוק התחייבויות, המניח שני נושים וחייבים הדדיים, ראינו שזה יכול להיות משלושה סוגים: הטיפוסי, שהוא זה המוטל בחוק במקרה של התחייבויות. נזיל ובתשלום; זה מרצון המופק בהסכמת הצדדים, שלא נדרשת לגביו נזילות, וגם לא סכומים מסוימים, שכן יחולו עליו ההנחיות החוזיות; והשיפוטית, שהיא הנוגעת לנו כעת, המופקת מהחלטתו של השופט, שהמיר בעונשו את התחייבויות שני הצדדים לנזילות וניתנות לאכיפה, ובכפוף גם לפיצוי. דוגמה: המשפט קובע שלוקאס חייב למנואל עשרת אלפים דולר, וזה בתורו, מנואל חייב ללוקאס, גם עשרת אלפים דולר. השופט קובע אז ששתי ההתחייבויות לפיצוי הסתיימו.
אם הם אינם באותה כמות, הם נכבים עד לכמות הנמוכה יותר. נניח שבאותו מקרה מנואל חייב ללוקאס חמישה עשר אלף דולר. ההתחייבות שלך תישאר בתוקף עבור חמשת אלפים הדולר הנותרים. החובה המפוצה מבחינה משפטית, כמו מה שקורה בפיצויים משפטיים, מבטלת את ההתחייבות על כל אביזריה.
לפי חוות דעתו של בורדה, השפעות הפיצוי השיפוטי מבוססות על הליטיס, שכן לפניו החובות לא היו נזילים וניתנים לפירעון, אלא היו לאחר מכן.של הפסיקה השיפוטית המחזירה את השפעותיה למשפט.
