היום בתשלום מורכב מקבלת הנושה, בהסכמתו, אובייקט אחר כתשלום ההפרשה המגיעה, תוך קץ ליחסי ההתחייבות.
צריך שתהיה התחייבות קודמת, אחרת תהיה זו התחייבות ללא סיבה, וניתן לחזור על התשלום עקב תשלום פסול, כיון שיעשיר את מי שהופיע כנושה, ו. התרוששות של החייב כביכול, ללא סיבה המצדיקה זאת.
הקוד האזרחי הפדרלי של מקסיקו מתייחס לבעיה במאמרים 2095 ו-2096, שם מוסבר שההתחייבות נמחקת כאשר הנושה מקבל משהו אחר ממה שמגיע לו (למרות שהוא לא אומר זאת, זה מובן כי בהסכמתך), ואם הדבר שניתן בתשלום יפונה, זה יהיה ללא תוקף, ויוליד מחדש את ההתחייבות המקורית.
הקוד האזרחי הארגנטינאי מכתיר את הנושא כ"תשלום עבור אספקת סחורה", וקובע בסעיף 779 כי זוהי מסירה של משהו אחר מלבד כסף, בהסכמת הנושה, לבטל את ההתחייבות. הדרת הכסף היא חדשה בחקיקה השוואתית, ואין לה הסבר תקף, לפי בורדה.
סעיף 780 אומר שאם מה שנמסר לנושה הוא זיכוי לטובת החייב, יחולו הכללים המסדירים את הקצאת הזכויות. סעיף 781 מתייחס לכללי המכירה אםהמסירה נקבעה במחיר שלה.
לא מורשה לקבל תשלומים עבור משלוח סחורה, נציגי הנושה, לא המתנדבים ולא הנחוצים.
סעיף 783 נותן פתרון שונה מזה של הקוד המקסיקני במקרה של פינוי של הדבר שניתן בתשלום, שכן אם יאבד לנושה עקב תבוסה בתביעה על רכושו, החובה היא לא נולד מחדש לעיל, אלא חייב לפעול נגד הנותן לפיצוי, ממש כאילו היה קונה.
משלוח הדבר חייב להיות יעיל, לא מספיק ההבטחה הפשוטה, ובמקרה זה יהיה חידוש.
לכן בעוד שחלק מהכותבים רואים בדיאציה בתשלום סוג של חידוש עם הגשמה מיידית, בורדה טוענת כי האופי המשפטי שלה שונה מאחר שאין לו דרישה מהותית לחידוש, שהיא ה"אנימוס נובנדי", כלומר להחליף התחייבות אחת באחרת, שכן הכוונה במקרה זה היא לכבות את ההתחייבות מבלי ליצור התחייבות חדשה. עבור מחבר זה התשלום הוא כינוס משחרר.
