כבר במשפט הרומי הקדום, ה"condictio indebiti" היה חל כאשר עקב טעות עובדתית או חוק ניתנת למחילה, שולם מה שלא הגיע, ללא תום לב מצד המקבל (במקרה של בחוסר תום לב, היה צורך לנסות את ה"condictio furtiva") כדי להשיג את החזרה (החזר) על מה ששולם בטעות.
הם הוזכרו כמקרים של תשלום לא תקין כאשר שולם חוב שלא היה קיים או שהיה כפוף לתנאי מתלה, או אם שולם למי שאינו הנושה, או אם יותר ממה שהיה. לפירעון או דבר אחר.
נדרשת שגיאה ניתנת לסליחה כדרישה; ששילם שלא כראוי ביודעו מה הוא עושה נחשב כתרומה.
עקרונות אלה עברו לקודים מודרניים. סעיף 784 לקוד האזרחי הארגנטינאי אומר שמי שסבור שהוא חייב עקב טעות עובדתית או חוקית, זכאי לחזור על הדבר או הסכום שמסר, מהאדם שקיבל אותו.
בורדה טוען שהבסיס לחזרות התשלום אינו הטעות אלא היעדר עילה, כי אם מישהו ישלם בטעות לנושה אחר את מה שהיה חייב לו, הוא לא יוכל לחזור על הנמסר, בטענה שהיה לו נושה שגוי, כי במקרה זה בהיותו שני הנושים, יש סיבה לשתי ההתחייבויות.
סעיף 790 עורך רשימה מופתית (לא ממצה) של המקרים שבהם תמשיך החזרה על מה ששולם שלא כדין: חובמותנה שולם לפני התקיים תנאי; לשלם דבר או עובדה מלבד המגיע; אם מדובר בחובה חלופית, והחייב לא ידע זאת, ומסר את כל הדברים בכפוף לאופציה; או אם היה זה חפץ לא ודאי שנקבע לפי מיניו, והחייב סבר שמדובר בדבר פלוני; אם החייב שילם חוב במלואו, תוך שהוא סבור בטעות שהוא ביחד ולחוד, והוא ניתן לחלוקה או פשוט משותף.
לפי סעיף 791, אין זה ראוי לחזור על מה ששולם בהתחייבויות לתקופה ששולמו לפני הפירעון; במקרה של תשלום חובות שנקבעו והתחייבויות טבעיות אחרות; בחובות עם פגמים צורניים בתוארם שיהפכו אותם לבטלים או בטלים; במקרה של תשלום חובות שבבית המשפט מחוסר ראיות לא היו מוכרים (כאן התשלום שווה ערך להכרה שבשתיקה שלו); וכאשר משלמים חובו של אדם אחר ביודעין (תשלומים שנעשו על ידי צדדים שלישיים תקפים)
גם הנושה אשר כתוצאה מהתשלום יקבל מסמך המעיד על התשלום ומשמידו, אינו יכול לחזור על מה ששולם, למרות שהוא יכול לנקוט בצעדים כנגד החייב האמיתי (סעיף 785)
התחייבויות בעלות מטרה בלתי חוקית או בלתי מוסרית בטלות; לפיכך, מי שמשלם להם משלם תשלום ללא סיבה, ויכול היה לחזור על מה ששולם, אלא אם שני הצדדים היו מגושמים, שכן איש אינו יכול לטעון את הגמלוניות שלו (סעיף 795).
ניתן לחזור גם על תשלום שהושג באמצעים אסורים (סעיף 792). גם כאשר מישהו הוא נושה לגיטימי, הוא אינו יכול להפעיל אלימות או הונאה כלפי החייב שלו.כדי לקבל את התשלום. באופן הגיוני, ברגע שהתשלום הוחזר, הנושה יוכל לנקוט בצעדים נגד החייב באמצעים לגיטימיים.
מי שקיבל את התשלום בתום לב חייב להחזיר את מה שקיבל (סעיף 786) עם הפירות הממתינים אך לא אלה שקיבלו; אינה אחראית להידרדרות או הרס של הדבר עקב אירוע מקרי או למעשיו שלה, ואינה חייבת ריבית. עליך למסור את הדבר רק במצב שבו הוא נמצא ואת הרווחים שהושגו, למשל, אם מכרת את שרידי הדבר (סעיף 2431).
הנושה בחוסר תום לב חייב גם להחזיר את מה ששולם, ריבית, כל הפירות, והוא גם אחראי להפסדים או לנזק גם אם הם התרחשו שלא באשמתו, אלא אם יוכיח שהנזק עדיין יהיה התרחש אילו היה הדבר ברשותו של החייב לכאורה. חוסר תום לב חייב להיות מוכח על ידי האדם שטוען זאת.
לגבי צדדים שלישיים שקיבלו נכס מהנושה שחייבים כעת להחזיר את שקיבל גם אם היה להם תום לב, עליהם להחזירו (סעיף 787). אם יש חוסר תום לב, יש להחזיר את הדבר בתוספת פירות וריבית (סעיף 788).
