בכל פעם שאנחנו מדברים על סולידריות במונחים של התחייבויות, אנחנו מתכוונים להתחייבויות עם מספר נושאים. במקרה של סולידריות אקטיבית, ישנם נושים רבים (לפחות שניים) שזכותם לגבות את החוב בשלמותו מהחייב, אשר משתחרר גם בתשלומו למי מהם, אלא אם כבר תבע אותו. ובמקרה זה הוא חייב לרצות אותו נושה.
אם אחד מהנושים יפצה את החוב, או יחדש או יפרע אותו, ההתחייבות תבוטל עבור כל הנושים השותפים.
אם אחד מהנושים מזמן את החייב ומעמיד אותו בפיגור, זה מנצל את כל הנושים. אותו דבר קורה עם הפסקת המרשם; אולם, השעיית ההתיישנות לטובת נושה אחד אינה מיטיבה עם האחרים. האחרון נובע מהוראות סעיף 3981 של הקוד האזרחי של ארגנטינה.
סעיף 703 קובע שאם נושה אינו מסוגל, הסולידריות ממשיכה להתקיים ביחס לנושים הסולידאריים האחרים. נשאלת השאלה האם לאחרים יש זכות לגבות את כל החוב, לרבות את חלקו של הפסול או בניכויו.בורדה טוען שהפרשנות הנכונה היא שיש לנכות את חלקו של הנושה הבלתי כשיר.
במקרה של תביעה נגד החייב ואחריה נושה, העונש שנגזר מכוח הדין שניתן שם, מועיל לכלנושים (סעיף 715 של ארגנטינה C. C.) שכן לחייב הייתה הזדמנות להפעיל את הגנתו.
כפי שסולידריות פסיבית יכולה לנבוע מרצון הצדדים המתבטא באופן חוזי, או מהחוק (כפי שקורה בפשעים), לסולידריות אקטיבית יש את ההסכם החוזי כמקור הבלעדי, אם כי ניתן להקים אותה גם בצוואה
לנושים שלא גבו יש זכות לתבוע את החלק היחסי של האשראי המתאים להם, מהנושה שקיבל את ההטבה המגיעה.
