כוונת הצדדים לבצע חוזה מסוג זה מגוונת. ייתכן שיהיה צורך במטבע זה כדי לנסוע מחוץ למדינה או כדי למנוע פיחות במטבע.
ההתחייבות שנכרתה במטבע חוץ נחשבה לתת סכומי דברים, לפי סעיף 617 של הקוד האזרחי של ארגנטינה לפני הרפורמה בחוק 23,928, שקבע שיש לראות בהתחייבויות אלו כמתן סכומי כסף, ש הוא, כמו כל מטבע חוקי בארץ, שעליו חלות ההוראות המתייחסות למתן דברים בלתי ניתנים להחלפה, הנקבעים לפי סוגם, ואלו של מתן דברים לא פרטניים נקבעות רק בכמותם. יש למלא על פי המוסכם, ללא יכולת לטעון שהנושה מקבל את המקבילה במטבע לאומי. זה מה שסעיף 619 קובע החל משנת 1991, מתוקן על ידי החוק הנ"ל.
בשנת 2002, עקב מצב החירום הכלכלי והפיננסי שפרץ בשנת 2001, חוק 25,561 הוחלט בארגנטינה, אשר קבע, בתוקף עד 10 בדצמבר 2003, את השוויון של הדולר והפסו עבור חובות שנצטמצמו בדולרים, הקמת משטר משא ומתן על ההבדל. מאוחר יותר, על ידי צו הכרח ודחיפות מאותה שנה, כל החובות שנגבו במטבע חוץ הובאו.
לפנימתוך חוק 23,928, הרוב הדוקטרינרי והפסיקה הודו באי-אפשרות לקבל סעיפים שימנעו תשלום הילך חוקי במדינה בשער החליפין הנוכחי, בהתחשב בכך שזה מנוגד לסדר הציבורי, למרות שהוקמו קולות הפוכים. מבוסס על חופש חוזי והגנה על זכויות הנושה לגבות במטבע המוסכם, מבלי לאבד ערך. חלק מהחוזים, כגון חכירה עירונית, לא ניתן היה להתקשר במטבע חוץ, והדבר התקבל, למשל, בשטרי חוב ושטרי חליפין.
כיום עם הנורמה המתוקנת, יש למלא את ההתחייבות במטבע חוץ בסוג שהוסכם. זה מה שקובע סעיף 619 המתוקן, האומר שאם החוב הוא מסוג מסוים או באיכות כספית, הוא מתקיים על ידי מסירת סוג זה בתום ההתחייבות.
