אשמה חוזית מתרחשת כאשר הפרת ההוראה הראויה או העיכוב במימושה, מכוח הסכם מרצון (חוזה) מתרחשים עקב אי זהירות או רשלנות של החייב, אשר אינו מבצע פעולות מתאימות לתשלום חוב או מבצע פעולות המעכבות או משביתות אותו. במקרה של הנושה, הוא נופל באשמת חוזית אם הוא משמיט את הצעדים הנדרשים לקבלת התשלום. היא מבוססת על העיקרון הכללי של תום הלב שאמור לשלוט בחוקה ובביצוע של חוזים.
סעיף 512 לחוק האזרחי של ארגנטינה אומר כי אשמתו של החייב במילוי ההתחייבות נעוצה בהשמטת הצעדים הנדרשים מאופי ההתחייבות, וכי יש לעשותם בהתאם לנסיבות המקום, של אנשים ומזג אוויר.
תקלה זו חייבת להתרחש במילוי התחייבות, שכן רשלנות בפעולה או מחדל הגורמת נזק מחוץ לחוזה, גורמת להתחייבות לא חוזית, אלא מחוללת מעין חטא.
החייב או הנושה האשם יהיו אחראים לנזק שנגרם לצד המתקשר השני. לפי סעיפים 519 עד 522, בהתחייבויות שאין למטרתן חובות לשלם סכומי כסף, פיצוי בגין נזק שנגרם עקב אשם חוזי יכלול רק את ההשלכות המיידיות וההכרחיות של ההפרה, לרבותכמו כן הנזק הלא ממוני, אך לא התוצאות המתווכות, המוטלות על מי שהמשיך בכוונה.
ההערכה האם הייתה תקלה בארגנטינה או לא מבוססת על קריטריונים שיפוטיים, שמעריכים אם היא פעלה בזהירות או לא בהתאם למצב.
בחוק הארגנטינאי לא הייתה דרגת אשמה חמורה, קלה וקלה מאוד כפי שעשו הרומאים, תוך התייחסות כפרמטר של זהירות לטיפול של אב משפחה טוב. עם זאת, החוק הארגנטינאי מחייב רשלנות חמורה (לא תוך שימוש בחריצות שמישהו משקיע בדברים שלו) כאשר הוא מטיל אחריות על מנהל העסק אם הוא השתלט על העסק במצבי הכרח או דחיפות (סעיף 2291). מקרה נוסף בו זה מצריך, הפעם טיפול באב טוב למשפחה, הוא ביחס לניהול האפוטרופסות לפי סעיף 413.
אם יש אשמה במקביל של החייב או הנושה, האחריות המתאימה חייבת להיות נתונה לשיקול דעתו של השופט. על החייב הטוען לאשמת הנושה להוכיח זאת, במקום אשמתו של החייב חזקה במקרה של אי עמידתה.
כמה חוקים אזרחיים כמו האורוגוואי, במאמרו 1344 או הקולומביאני ב-1604, מבחינים בדרגות אשמה. הראשון מבדיל בין הרציני לבין המתון, ונוקט כקו מנחה את התפיסה הרומית העתיקה של אב המשפחה הטוב. עם זאת, היא רק מטילה את החייב אחראי לתוצאות המיידיות. הקוד הקולומביאני הופך את החייב לחבות רק בגין אשם לאטה (חמור) כאשר החוזה הוא לטובת הבלעדיות שלנוֹשֶׁה. אם זה לטובת שני הצדדים, היא אחראית גם לאשמה קלה, וגם לאשמה הקלה מאוד אם החפץ הוא לטובתו הבלעדית של החייב.
