הביאור לליטיס הוא אמצעי זהירות, הננקט במסגרת הליך שיפוטי, הכולל ציון במרשם הנכסים על קיומה של התדיינות שמטרתה הנכס הנדון, במטרה להודיע לצדדים שלישיים כי הנכס האמור הינו דיני, דהיינו כי מי שהגיש את התביעה, וביקש את רישום התביעה הקיימת, תובע זכויות עליו. לפיכך, מי שמתכוון לרכוש את אותו נכס מתריע על המצב, ולמרות שהוא עשוי לרכוש אותו, שכן בניגוד לאמברגו או לעיכוב, ביאור הליטיס אינו מוציא את הנכס מהמסחר ואף אינו משבית אותו, הוא לא יעשה זאת. יוכל לטעון מאוחר יותר שלא היה מודע למצב כזה, ולא יכול להתנגד להחזרתו אם התובע יצליח בתביעה.
צעד זה לא נועד להבטיח שהנכס לא יעזוב את עזבונו של החייב, אלא לפרסם את מצב ההתדיינות, למנוע ממישהו לטעון שלא היה מודע לכך ולהופיע כצד ג' בתום לב. הנכס המופנה חייב להיות נכס או רהיט בר רישום. היא מתקדמת במשפטים כגון הדמיה, תביעה, בקשת ירושה, איסוף ירושה, שימוש, דרישת מעשה, ובכל אותם מקרים בהם צפויה שינוי הבעלות על הדומיין, בהתאם לתוצאות ההתדיינות.
השופט יעניק אמצעי זהירות זה במקרה שהזכות הנטענת היא סבירה, וקיימת סכנהבאי מתןו, ויתכן שיידרש צו מניעה, שכן בעל הנכס נפגע לטובתו, שכן קשה למישהו להחליט על קניית נכס מתדיין, או אם כן, יתכוון לשלם מחיר רב. נמוך מהממשי עבורו, וב-אם התביעה תידחה, היא תיפגע בצורה בלתי הוגנת.
סעיף 229 לחוק הפרוצדורה האזרחית והמסחרית של האומה הארגנטינאית, עוסק בביאור הליטיס בסעיף 229 שלו, הקובע כי ביאור הליטיס מתקיים במקרה שתביעה נגזרת עם אפשרות של כתוצאה מכך, השינוי של כתובת במרשם המתאים, והזכות מתקבלת על הדעת. במקרה שהתביעה תדחה, נמחק גם ביאור הליטיס, אך אם התביעה תתקבל, האמצעי יישמר עד למימוש גזר הדין.
