ככלל, החקיקה השונה סבורה שתקופת התשלום היא הטבה שניתנת לטובת החייב, ולכן אם ברצונו להשתחרר לפני המועד, יוכל לעשות כן, גם ללא הסכמתו של החייב. הנושה. זה מה שהקוד הצרפתי, הגרמני, השוויצרי, האיטלקי, הברזילאי והונצואלי מספק.
הקוד של ונצואלה קובע בסעיף 1214 שלו שאם התחייבות היא לתקופה, יש להניח כי, אלא אם כן היא נובעת מתנאים מסוימים, היא הוקמה לטובת החייב.
סעיף 1554 לחוק האזרחי של קולומביה קובע כי החייב רשאי לוותר על התנאי אלא אם המוריש מנע זאת, או שתשלום מראש גורם נזק מסוים לנושה.
הקוד האזרחי של מקסיקו מחייב את הסכמת שני הצדדים לשלם מראש. סעיף 2081 קובע שאם החייב רוצה לשלם תשלומים מקדמים והנושה מקבל, אין הוא חייב לבצע הנחות כלשהן.
הקודקוד האזרחי של ארגנטינה בסעיף 570 שלו שולל את האפשרות לתשלום מקדמה לחייב אם הנושה לא יסכים, שכן עבור החוק הארגנטינאי המונח הוא הטבה שיש לשני הצדדים (אלא אם כן נראה שזה למען טובת הנושה או החייב של חפץ ההטבה, או של נסיבות אחרות). לפי סעיף 571, אם החייב משלם לפני התקופה שנקבעה, הוא לא יכול לבקש אתתשלום חוזר.
סעיף 727 לחוק האזרחי של ארגנטינה קובע שאם צדדים שלישיים ישלמו התחייבות שטרם הגיעה לפירעון, הם יהיו זכאים להחזר רק בתאריך היעד.
